רשלנות רפואית בטיפול

טעויות בסוג התרופה או במינונה באשפוז ובבית המרקחת עלולות לגרום לנזק חמור:

• מתן תרופה שגויה: שילוב (אינטראקציה) מסוכן בין תרופות או אי-התאמה למצב החולה.
• טעות במינון: מתן כמות שגויה (עודפת או חסרה) של הטיפול התרופתי.
• איחור במתן הטיפול: השהיה במתן התרופה הנדרשת למטופל בזמן אמת.

מחדל שכיח שבו הצוות הרפואי מתעלם מתלונות המטופל ונמנע מלשלוח אותו לבירור קריטי:

• התעלמות מסימפטומים: אי-הפניה לבדיקות דחופות (כמו אק"ג בזמן כאבים בחזה).
• אי-הפניה לדימות: הימנעות מביצוע בדיקות מתקדמות (כמו MRI) למרות סימני אזהרה.
• כשל רופא המשפחה: חוסר הפנייה של המטופל להמשך בירור ואבחון אצל רופא מומחה.

אי-אבחון בזמן של התדרדרות במצב המטופל באשפוז, במיון או בקופת החולים:

• התעלמות מסימני אזהרה: חוסר התייחסות לסימני דימום או זיהום מתפתח לאחר ניתוח.
• הזנחת תוצאות בדיקות: חוסר מעקב או אי-בדיקה של תוצאות מעבדה והדמיה קריטיות.
• הפרת הוראות פנימיות: אי-מילוי של הצוות הרפואי אחר הנחיות המעקב שהוא עצמו קבע.

התעלמות מסימני אזהרה ברורים או פירוש שגוי שלהם במצבים הדורשים אבחון וטיפול דחופים:

• חוסר מענה לחשד מיידי: התעלמות מתלונות במקרים של התקף לב או שבץ (כאבים בחזה, חולשת גפיים).
• כשל בביצוע בדיקות דחופות: הימנעות מהערכה רפואית מיידית לשלילת אירוע מסכן חיים.
• הימנעות מטיפול מציל חיים: אי-מתן תרופות דחופות (כמו מדללי דם) במקרים המחייבים זאת.

מחדל של הרופא המטפל באי-הפניה לבדיקות תקופתיות, המוביל לאבחון מאוחר ולאובדן סיכויי החלמה:

• אי-גילוי סרטן: השהיה באבחון גידולים (כמו שד או מעי גס) בשל חוסר הפניה לבדיקות סקר לפי גיל.
• רשלנות בהיריון: אי-הפניה לבדיקות שגרה קריטיות, המובילה להולדת ילד עם מומים קשים.
• כשל רופא המשפחה/נשים: הפרת החובה האקטיבית ליידע, להפנות ולעקוב אחר ביצוע בדיקות המניעה.

כשלים טכניים וביצוע רשלני של פרוצדורות רפואיות המובילים לנזק גופני חמור:

• פענוח שגוי של דימות: פספוס או פירוש מוטעה של ממצאים קריטיים (כמו ממוגרפיה, סיטי או רנטגן).
• כשלים טכניים בפרוצדורות: רשלנות בביצוע פעולות פולשניות מורכבות (כמו צנתור לב או החדרת נקז).
• רשלנות בהנשמת חולים: כשל בניהול נתיב אוויר, הגדרת מדדי הנשמה שגויים או מעקב לקוי אחר המונשם.