כשל בהעברת מידע ורשלנות רפואית 

רשלנות רפואית בשל כשל בהעברת מידע בין המטפלים אינה אירוע נדיר. למען האמת כמעט בכל טיפול ממושך בחולה מורכב קיימים כשלים כאלה או אחרים בהעברת מידע. המזל הוא שהרבה פעמים הכשל לא גורם נזק למטופל.

בתי המשפט עמדו לא אחת על כך שחשיבותו של התיעוד הרפואי של בדיקות ותוצאות בדיקות, ייעוצים ואבחנות וכו', היא אינה רק לצורכי תביעה עתידיים (כאשר נעזר הנפגע ברשומה הרפואית כדי להוכיח את תביעתו) אלא גם לצורכי הצלחת הטיפול הרפואי עצמו ומניעת הרשלנות מלכתחילה.

רשלנות רפואית בטיפול שכזו עלולה להתרחש, כאשר החולה עובר בין מספר תחנות רפואיות, ואלה אינן דואגות להעברת המידע הרפואי לגבי החולה ביניהן. הכישלון בהעברת המידע יכול להיות בין רופאי אותו מוסד רפואי או בין מוסדות רפואיים שונים או בין הרופא למטופל (ואז עלול הדבר להיחשב להפרת החובה לקבל הסכמה מדעת של המטופל לטיפול) או בין מכון ההדמיה לרופא שהפנה החולה לבדיקה ועוד.

דוגמאות לכשל בהעברת מידע בין גורמי הטיפול בחולה

רבים הם המצבים בטיפול בחולה בהם עלול להתרחש כשל בהעברת מידע ביחס למטופל. לפעמים הכשל גורם למטופל נזק ממשי, לעתים עלול כשל שכזה להסתיים במוות או בנכות קשה. להלן מספר דוגמאות למקרים נפוצים למדי (ומדי!), של כשלים בהעברת מידע קריטי ביחס למטופל אשר עלולים לגרום לו לנזק בלתי הפיך: 

  • כאשר חולה מתלונן בפני רופא המשפחה שלו בקופת החולים על סחרחורות ועל ירידה בשמיעה באוזן אחת. מקור התלונות יכול להיות הן על רקע הקשור ברפואת אף-אוזן-גרון והן על רקע נוירולוגי (לדוגמה, גידול, חלילה, בעצב השמיעה, הגורם לתופעות הללו). באם רופא המשפחה לא יידע שהמטופל ביקר כבר אצל רופא אא"ג, ששלל בבדיקותיו את האפשרות שהרקע לתלונות הינו הפרעה הולכתית בשמיעה, עשוי הוא להפנות אותו שוב לבדיקת רופא אא"ג וכך יילך לאיבוד זמן יקר באבחון המחלה.
  • מקרה בו נמצאות במעדהת בית החולים תוצאות בדיקה המלמדות על מצב המחייב טיול מידיי כעגון זיהום חמור אך המידע לא מגיע למחלקה בזמן (הטופס נשכח במגירה) או שהמחלקה לא מתייחסת לתוצאות בזמן. כך למשל במקרה בו טיפלנו לפני שנים, עבר מטופל מועמד להשתלת לב בדיקת צואה שהראתה טוקסין רעיל במיוחד המחייב טיפול אנטיביוטי מיידי, אולם התוצאה נשכחה בתיק החולה ורק לאחר התדרדרות במצבו שמו לב אליה והחלו לטפל- מאוחר מדי. 
  • מקרה בו רופא מפשחה מפנה חולה לבדיקה קריטית כגון ממוגרפיה או ביופסיה אך לא טורח לעקוב אחר התוצאות. כך למשל במקרה בו טיפלנו ושהסתיים בפשרה לא מזמן, הופנתה המנוחה לבדקית ממוגפריה שגרתית שתוצאותיה ובן ממצא חריג המחייב המשך בירור מיידי נשלחו לרופא המפנה (רופא המשפחה) אשר לא שם לב אליהם עד אשר לאחר כשנה וחצי חשה המנוחה גוש בשד שהתגלה כבר כגרורתי. לקריאה על המקרה לחצ/י כאן.
  • אי העברת המידע יכול גם להתרחש בין כותלי אותו מוסד רפואי. כך לדוגמה, רופא בבית החולים שבודק את החולה במשמרת הבוקר, בלי לדעת על אירועים שהתרחשו במהלך הלילה, שכן רופא משמרת הלילה לא תיעד אותם בגיליון ולא דאג להעבירם הלאה. כתוצאה מחסר זה במידע, לא מעניק הרופא את הטיפול הדרוש לחולה.

הרשימה הנזכרת לעיל איננה רשימה ממצה וגדולה היריעה מלפרט במסגרת מאמר זה את מגוון המקרים בהם בשל כשל שהוא אפילו לא רפואי, מתרחשת רשלנות רפואית בוטה. 

חשיבות התיעוד במניעת הכשל בהעברת המידע

המוסדות הרפואיים מודעים היטב במסגרת ניהול הסיכונים שלהם לחשיבות העברת המידע בין זרועות הטיפול השונות, ובשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בנושא זה, הן באמצעות הטמעתו בקרב הצוות הרפואי והן באמצעות פיתוחים טכנולוגיים (כגון מערכת "אופק" בקופת חולים כללית, שמשתפת מידע ממוחשב אודות המטופל בין כל מוסדות קופת החולים, לרבות בתי חולים שבבעלות הקופה).

את ההתקדמות הגדולה בנושא זה יש לזקוף גם לזכות תביעות הרשלנות הרפואית, שכמו בכל נושא, גם בסוגיה זו, תורמות אגב אורחא להתייעלות המערכת ולמניעת הישנות מקרי רשלנות רפואית.

עם זאת, התופעה של רשלנות רפואית כשל בהעברת מידע בין המטפלים, שגורמת בסופו של דבר לנזק רפואי למטופל, עלולה עדיין, כמובן, להתרחש. למעשה, המעיין היטב יגלה שרובם של מקרי הרשלנות הרפואית, שורשם ב"כשל תקשורתי", שמפתיע ואף מצער לדעת, עד כמה ניתן היה למונעו בקלות ובכך גם למנוע את הנזק למטופל.

יצירת קשר

לפניה מהירה