נסיבות התביעה: הזנחת מחלת האוסטאופורוזיס והימנעות מטיפול תרופתי
אוסטאופורוזיס (הידלדלות העצם) היא מחלה מטבולית של השלד, המתאפיינת בירידה מהירה בצפיפות העצם ובפגיעה ברקמת העצם. כתוצאה מכך, העצמות הופכות פריכות וחשופות ל"שברי שבריריות" (Fragility fractures), לרוב בחוליות עמוד השדרה ובצוואר הירך. מחלת האוסטאופורוזיס ניתנת לעצירה ולניהול יעיל באמצעות טיפול תרופתי.
בשנת 2011 אובחנה התובעת כסובלת מאוסטאופורוזיס בעמוד השדרה במסגרת בדיקת צפיפות עצם שנערכה על ידי קופת החולים. למרות האבחנה הברורה וקיומם של גורמי סיכון מרובים לשברים (עישון, שימוש בסטרואידים ונטייה לנפילות), קופת החולים לא התחילה טיפול תרופתי, והטיפול הרפואי הנדרש פשוט "נפל בין הכיסאות". גם לאחר ארבע שנים, כשבדיקה נוספת הצביעה על החמרה במצב, קופת החולים המשיכה בהתעלמותה. רק לאחר שהתובעת חוותה שברים מרובים וקשים בחוליות עמוד השדרה שהפכו אותה לנכה קשה, התחילה קופת החולים להעניק את הטיפול – שלב בו הנזק הבלתי הפיך כבר התרחש.
טענות התביעה: רשלנות בהיעדר טיפול והתעלמות מתוצאות צפיפות עצם
כתב התביעה נתמך בחוות דעת של פרופסור מומחה לאנדוקרינולוגיה, שפירטה את הרשלנות בטיפול:
התעלמות מתוצאות צפיפות עצם (DEXA)
קופת החולים אבחנה אוסטאופורוזיס, אך נמנעה לחלוטין ממתן הטיפול התרופתי הנדרש לעצירת המחלה.
הזנחת מעקב רפואי
היעדר הטיפול נמשך גם לאחר שבדיקה חוזרת הוכיחה החמרה במדדים, מה שמעיד על נתק טיפולי מוחלט.
גרימת נכות
העיכוב הקריטי של למעלה מארבע שנים במתן טיפול הוביל ישירות לקריסת החוליות ולנכות שניתן היה למנוע.
טענות ההגנה: קשר לטיפולי שיניים וגיל כתהליך טבעי
בכתב ההגנה, ניסתה קופת החולים להדוף את אחריותה לנזק על בסיס חוות דעת נגדית של מומחה לאנדוקרינולוגיה מטעמה:
- קופת החולים טענה כי הטיפול עוכב בתחילה בצדק, עד לסיום טיפולי שיניים שעברה התובעת ואין מדובר ברשלנות רפואית.
- נטען כי השברים בעמוד השדרה הם פועל יוצא וטבעי של הידלדלות העצם בגיל המבוגר.
- קופת החולים גרסה כי אין קשר סיבתי בין עיכוב הטיפול התרופתי לבין הופעת השברים בחוליות.
הפרכת ההגנה: הוכחת קשר סיבתי לנזק כתוצאה מהנתק הטיפולי
טענות קופת החולים הופרכו במסגרת חוות דעת משלימה של פרופסור מומחה לאנדוקרינולוגיה מטעם התביעה:
- העיכוב בשל טיפולי השיניים: הצדיק אולי עיכוב נקודתי בלבד, אך לא הכשיר נתק טיפולי של ארבע שנים לאחר סיומם.
- הקשר הסיבתי לשברים: הוכח באמצעות ראיות מדעיות (מחקרים מבוקרים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים) כי התערבות תרופתית במועד הייתה עוצרת את פירוק העצם ומונעת לחלוטין את קריסת החוליות, ללא קשר לגילה של התובעת.
תוצאת ההליך: פיצוי בסך 900,000 ש"ח בגין רשלנות רפואית באוסטאופורוזיס
לאור התשתית הראייתית המוצקה שהוצגה בתיק, הופנו הצדדים להליך גישור מול עורכי הדין של קופת החולים. בסיום ההליך התגבש הסכם במסגרתו שילמה קופת החולים לתובעת פיצוי פטור ממס בסך 900,000 ש"ח לסילוק התביעה.
חישוב הפיצוי: נכות אורתופדית, עזרה סיעודית וכאב וסבל
בהיות התובעת פנסיונרית, הפיצוי בתביעה לא כלל אובדן השתכרות אלא התבסס על הנכות האורתופדית המגבילה את התובעת בניידות ובתפקוד וכרוכה בכאב עז. תחשיב הנזק כלל הוצאות לעזרה והשגחה ורכישת אביזרי ניידות ושיקום. לכך התווסף פיצוי משמעותי על כאב ואובדן איכות חיים עקב מחדלי קופת החולים. כמו כן, הושפע ההסכם משאלת האחריות המשפטית בתביעה.
פטור ממס
בהסכם פשרה