נסיבות התביעה: איחור קריטי באיתור קריש הדם והטיפול בו
מבחינה רפואית, פקקת ורידים עמוקה (DVT) בגפה עליונה מהווה מצב חירום המחייב בירור הדמייתי מיידי (אולטראסאונד דופלר) והתחלה דחופה של טיפול בדרך כלל בנוגדי קרישה, כדי למנוע התארגנות של הקריש ונזק לצמיתות לדופן הווריד.
התובע הגיע לרופאת המשפחה עם תלונות אופייניות ל-DVT בידו הימנית הדומיננטית. למרות זאת, ועל אף החשד של הרופאה, היא הסתפקה במתן הפניה שגרתית ולא דחופה לבדיקת אולטראסאונד. עקב כך, הבדיקה בוצעה רק כעבור שבועיים, ואז התגלתה הטרומבוזה שכבר התקדמה. התובע הופנה בבהילות למיון והחל לקבל טיפול מתאים. אולם, למחרת, בביקורת בקופת החולים, החליטה רופאת המשפחה לשנות על דעת עצמה את הטיפול למינון שגוי ולא אפקטיבי, אשר תוקן רק כעבור חודשיים, בבדיקה על ידי המטולוג.
טענות התביעה: התעלמות מנורות אזהרה וכשל תרופתי
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחית להמטולוגיה וקרישת דם, שהצביעה על מחדלים חמורים:
עיכוב בבירור ההדמייתי
אי-הפניה לבדיקת דופלר דחופה חרף תלונות מובהקות המחשידות לפקקת.
כשל מקצועי בטיפול
שינוי הטיפול התרופתי שניתן במיון למינון מופחת ושגוי שאינו תואם כלל את ההנחיות המקצועיות.
גרימת נזק לצמיתות
ההשתהות באבחון והמינון הלקוי גרמו לקריש הדם להתארגן ולהסב נזק דלקתי בלתי הפיך לידו הדומיננטית של התובע.
טענות ההגנה: סבירות האבחנה וטשטוש תסמינים
הנתבעים הציגו חוות דעת של מומחה להמטולוגיה מטעמם, לצורך ביסוס הגנתם וטענו:
- תלונות לא ספציפיות: תלונות התובע בביקור הראשון היו כלליות ולא הצביעו בהכרח על מצב וסקולרי חמור המצדיק הפניה למיון.
- שיקול דעת סביר: שינוי המינון נבע משיקול דעת רפואי של רופאת המשפחה שנועד למנוע סכנת דימומים במסגרת הטיפול בקהילה ואינו מהווה רשלנות רפואית בטיפול.
- היעדר קשר סיבתי: נטען כי הנזק הוורידי התגבש כבר בעת היווצרות הקריש הראשוני, כך שהאיחור הקל באבחון לא שינה את התוצאה הסופית.
הפרכת טענות ההגנה: חריגה מהותית מהקווים המנחים שפורסמו
משרדנו הפריך טענות אלו באמצעות הוכחות רפואיות, שהוצגו בחוות הדעת של המומחית:
- חובת שלילת DVT באופן דחוף: לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת כל חשד לפקקת בגפה מחייב בירור דחוף. אין להמתין "לראות מה יקרה", אלא חובה לשלול התדרדרות וסקולרית מיידית.
- שינוי למינון שגוי ותת-טיפולי: התערבות רופאת משפחה במינון נוגדי הקרישה הייתה שגויה ומונגדת להמלצות המקובלות בהמטולוגיה.
- נזק בר-מניעה: הוכח מהתיק הרפואי ומחקרים מעדיים שפורסמו כי התסמונת הפוסט-טרומבוטית ממנה סובל התובע הוחמרה דרמטית דווקא בשל היעדר הכיסוי התרופתי המתאים בחודשיים הקריטיים.
תוצאת ההליך: 970,000 ש"ח פיצוי בגין פקקת ורידים ביד
לאור חוזקת ראיות התביעה ובהמלצת בית המשפט, פנו הנתבעים להליך של גישור. במסגרת זו הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובו פוצה התובע בסכום של 970,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: פגיעה תפקודית, הפסדי שכר וכאב וסבל
הפיצוי שהתקבל הושפע משמעותית מגילו הצעיר של התובע ומנכותו התפקודית. התסמונת הפוסט-טרומבוטית הגבילה את השימוש בידו הימנית (קושי בהרמת משקלים, מאמץ כמו הקלדה ממושכת). הפיצוי גילם את הפגיעה הפוטנציאלית בכושר ההשתכרות העתידי של התובע בסביבת עבודה ממוחשבת, הוצאות רפואיות (נוגדי קרישה, קנאביס רפואי ומשככי כאבים), ורכיב מהותי בגין כאב וסבל.
פטור ממס
בהסכם פשרה
