נסיבות האירוע: פגיעה בעצב הסכיאטי במהלך הרדמה ספינאלית
התובעת, אישה כבת 50, הוכנסה לניתוח לצורך כריתת שרירן (מיומה) מרחמה. כשיטת האלחוש לניתוח נבחרה הרדמה אזורית מסוג הרדמה ספינאלית, המבוצעת באמצעות החדרת מחט והזרקת חומרי הרדמה אל תוך נוזל השדרה המקיף את חוט השדרה.
בעת החדרת מחט ההרדמה לגבה של התובעת, חשה היא לפתע בכאב עז המלווה בתחושת זרם מחשמל לכל אורך רגלה השמאלית. חרף תלונותיה אלו, ההליך נמשך. לאחר סיום הניתוח, רגלה של המטופלת נותרה רדומה ובבדיקה רפואית אובחנה אצלה פגיעה עצבית בגב התחתון, אשר הותירה אותה עם תסמונת של חולשה חלקית של כף הרגל.
טענות התביעה: התעלמות מכאב מחשמל והזרקה במיקום שגוי
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה להרדמה, אשר קבע כי מדובר בשרשרת מחדלים בביצוע ההרדמה הספינאלית לתובעת:
אי-הפסקת ההליך ומיקום שגוי של המחט
ברגע שהמטופלת התלוננה על כאבים מחשמלים לכל אורך הרגל, היה על הרופא המרדים להבין כי המחט הוחדרה למיקום אסור. חובה הייתה עליו להוציא את המחט, להחדירה מחדש במיקום הנכון ורק אז להזריק את חומר ההרדמה.
הזרקת חומר תחת מיקום שגוי
בגיליון ההרדמה של הניתוח לא נמצאה כל עדות לכך שהרופא המרדים תיקן את מיקום המחט. בפועל, חומר ההרדמה הוזרק ישירות לתוך המיקום השגוי שבו שכן העצב.
גרימת פגיעה בעצב הסכיאטי
מומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי הרשלנות הסבה לתובעת 10% נכות, בגין החולשה בכף הרגל כתוצאה מהפגיעה העצבית בהרדמה.
טענות בית החולים: פגיעה עצבית היא סיבוך מוכר
- בית החולים והצוות הרפואי הכחישו כל אחריות לנזק. לטענתם, הטיפול הרפואי והליך ההרדמה התנהלו בצורה תקינה לחלוטין וכמקובל.
- ההגנה הגישה חוות דעת נגדית בה טענה כי הפגיעה היא לכל היותר בשיעור של 5% נכות, וכי מדובר בסיבוך ידוע ומוכר של הרדמה ספינאלית שלא ניתן היה למנוע.
הפרכת ההגנה: הזרקת חומר הרדמה לעצב ללא תיקון
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר ביססו את התביעה על היעדר תיעוד בגיליון הרפואי לתיקון מיקום המחט לאחר תלונת המטופלת על תחושת הזרם לאורך רגלה. באמצעות חוות הדעת הרפואית הוכח כי התעלמות מתלונת המטופלת על "זרם מחשמל" – המהווה אינדיקציה ברורה למגע ישיר בעצב – והמשך הזרקת החומר ללא שינוי מיקום, מהווים סטייה מסטנדרט הזהירות והפרקטיקה הרפואית המקובלת, ולא סיבוך טבעי של הפרוצדורה.
תוצאת ההליך: 250,000 ש"ח בגין פגיעה עצבית בהרדמה
לאור הראיות הרפואיות שהוצגו, ובהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך של גישור. בסיומו של ההליך גובש הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו חויב בית החולים לפצות את המטופלת בסכום הוני חד-פעמי של 250,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: כאב וסבל עקב נכות בכף הרגל
הפיצוי במקרה זה נקבע לפי גיל המטופלת, גובה הנכות והשפעת הפגיעה על איכות חייה. מאחר שלא הוכחו הפסדי שכר בפועל או צורך בעזרה בבית או מחוצה לו, החלק הארי של הפיצוי נפסק בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, צער ועוגמת נפש שנגרמו לתובעת עקב הכאב המציק ברגלה הכרוך בטיפול תרופתי קבוע (ליריקה).
בהסכם פשרה
פטור ממס
