בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נקבע כי בית חולים פרטי יפצה ב-250,000 ש"ח אישה כבת 50, אשר עברה פגיעה בעצב הסכיאטי שלה, בעת הרדמה ספינאלית. האישה כבת 50 לעת המקרה, הורדמה לצורך ניתוח לכריתת מיומה (שרירן) מהרחם. בעת החדרת מחט ההרדמה הספינאלית לגב, נגרמה פגיעה בעצב בגב התחתון שהסבה לתובעת נזק.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר שייצגו התובעת במקרה זה, מסבירים בשורות הבאות על הרשלנות שהיתה במקרה זה ועל הנזק והפיצוי
התובעת הוכנסה לניתוח לצורך כריתת שרירן מרחמה. שיטת ההרדמה שנבחרה הייתה הרדמה אזורית – במקרה זה הרדמה ספינאלית במהלכה מזריקים חומרי הרדמה לתוך נוזל השדרה (נוזל המקיף את חוט השדרה). במקרה זה, עם החדרת המחט לגבה של התובעת בתחילת הניתוח כשלב בהליך ההרדמה, חשה היא בכאב מחשמל לכל אורך רגלה השמאלית. לאחר הניתוח נותרה רגלה של התובעת רדומה ואובחנה שמיטה חלקית של כף הרגל (partial foot drop).
רופא מרדים מטעם התביעה קבע בחוות דעתו שצורפה לתביעה, כי התרחשה במקרה זה רשלנות של הרופא המרדים שביצע את ההזרקה הספינאלית – המומחה קבע בחוות דעתו כי ברגע בו הבחין המרדים כי החדרת המחט גורמת כאבים מחשמלים לתובעת לכל אורך רגלה, היה צריך הוא להבין כי המחט הוחדרה במקום אסור. בשלב זה חובה היה על הרופא המרדים להוציא המחט ולהחדירה שוב במיקום המתאים ורק אז להזריק החומר. במקרה זה לא הייתה בגיליון ההרדמה כל עדות לכך שהרופא המרדים הוציא את המחט והחדיר אותה במקום המתאים, והתברר כי על אף המיקום השגוי בוצעה הזרקה של חומר ההרדמה.
לכתב התביעה צורפה גם חוות דעת של רופא מומחה לנוירולוגיה, אשר עיין בתיקה הרפואי של התובעת, בדק אותה וקבע לה 10% נכות בגין הפגיעה העצבית השורשית והופעת חולשה של כף הרגל.
בשל הפגיעה העצבית הופיעה כאמור צניחה חלקית של כף רגלה השמאלית של התובעת, אישה כבת 50 לעת המקרה. הפגיעה גרמה לתובעת בעיקר לכאב מציק ברגל שמאל שהצריך שימוש בתרופה (ליריקה).
כאמור לעיל, מטעם התובעת הוצגה חוות דעת של רופא מומחה לנוירולוגיה אשר קבע לתובעת 10% נכות צמיתה בגין פגיעה עצבית שורשית המתבטאת בחולשה וכאבים של כף הרגל. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת נגדית שקבעה כי לכל היותר סובלת התובעת מנכות בשיעור 5%, שהיא ממילא תוצאת סיבוך מוכר ובלתי נמנע של ההרדמה הספינאלית שנעשתה.
בהמלצת בית המשפט התקיימה ישיבת גישור במהלכה הונחה הצעה לפצות התובעת בסך 250,000 ש"ח. ההמלצה התקבלה על ידי הצדדים והתביעה הסתיימה בפשרה.
במקרה זה, החלק הארי של הפיצוי היה עבור כאב וסבל, צער ועוגמת נפש שנגרמו לתובעת. מלבד זאת, לא ניתן היה להציג הוכחות לירידה בשכר של התובעת או ראיות על צורך בעזרה בבית או מחוצה לו.
