נסיבות האירוע: שחרור שגוי מחדר המיון והתנקבות התוספתן
התובע פנה לחדר המיון עם כאבי בטן אופייניים בבטן הימנית התחתונה ושוחרר לביתו ללא בדיקות הדמיה ולמרות מדדי דלקת חריגים בדם. לאחר החמרה במצבו שב למיון, ואובחן עם תוספתן מנוקב ותוכן מזוהם שהתפזר בחלל הבטן, דבר שהצריך ניתוח בטן פתוח דחוף.
טענות התביעה: איחור באבחון אפנדיציט והתעלמות ממדדים
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר תמכו את התביעה בחוות דעת של רופא כירורג אשר הצביע על שרשרת מחדלים שניתן היה למנוע:
מחדל השחרור מהמיון ואי-ביצוע בדיקות
הצוות שחרר את המטופל בביקור הראשון מבלי לבצע בדיקות הדמיה נדרשות למרות התלונות הקלאסיות.
התעלמות מממצאי מעבדה
בדיקות הדם הראו מדדי דלקת, אך הצוות במיון התעלם מהם ושלח את התובע הביתה במקום להשאירו להשגחה.
התנקבות התוספתן ונזק משני
השיהוי הוביל להתפוצצות התוספתן ופיזור זיהום, מה שהפך ניתוח קל לפתיחת בטן מורכבת עם נזק שיורי.
טענות בית החולים: הטיפול בחדר המיון היה תקין
טיפול ללא דופי: בית החולים הכחיש בכתב הגנתו כל אחריות למקרה, וטען כי הצוות הרפואי פעל במקצועיות, בסבירות ובהתאם לפרקטיקה המקובלת, וכי לא נפל כל פגם בהחלטת השחרור הראשונית.
הפרכת ההגנה: הוכחת סטייה חמורה מסטנדרט הטיפול הסביר במיון
טענות ההגנה הופרכו לאחר שהוכח כי שחרור מטופל עם תסמינים קלאסיים של דלקת התוספתן, ללא בירור הדמייתי ותוך התעלמות מסימני דלקת בבדיקות הדם, מהווה סטייה חמורה מסטנדרט הטיפול הסביר ורשלנות באבחון.
תוצאת ההליך: 300,000 ש"ח בגין איחור באבחון אפנדיציט
ההצעה לפיצוי ניתנה על ידי בית המשפט במסגרת הליך תחשיבי נזק, והיוותה כ-75% מהערכת הנזק המלאה בתיק. בעקבות כך, חתמו הצדדים על הסכם פשרה לפיו פוצה התובע בכ-300,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: כאב וסבל עקב ניתוח בטן חירום
גובה הפיצוי נקבע במקרה זה בשים לב לגילו של התובע וליתרות תוחלת העבודה שלו, היקף הפגיעה הגופנית וההשפעה על תפקודו הכללי. מאחר שלא נגרמו הפסדי שכר קבועים לטווח ארוך, הפיצוי שולם בעיקר בגין הנזק הלא ממוני של כאב וסבל שנגרמו עקב הקרע במעי והניתוח בעקבותיו.
בהסכם פשרה
פטור ממס