בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נקבע כי בית חולים ישלם 280,000 ש"ח לגבר בשנות השישים לחייו שעבר ניתוח כושל לקיצור קיבה בשיטת שרוול.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר שייצגו בתביעה מסבירים על הרשלנות שהתרחשה בניתוח השרוול ועל הנזקים שנגרמו והפיצוי ששולם לתובע
התובע בחר לעבור ניתוח קיצור קיבה בשיטת שרוול, בשל השמנת יתר. במסגרת ניתוח זה כורתים חלק מהעקומה הגדולה של הקיבה ומותירים למעשה שרוול קיבה, מעין צינור צר בקוטר של כ- 2-3 ס"מ. כלי עזר הכרחי לתפירת שרוול הקיבה הוא מכשיר הבוג'י (Bougie) – מכשיר המאפשר תפירה תקינה של השרוול, באופן שלא יהיה צר מדי או רחב מדי. במקרה של התובע נתפר השרוול ללא שימוש במכשיר הבוג'י. כמו כן, דלף מקו הסיכות שזוהה בניתוח לא טופל כנדרש. כך קרה שביום הרביעי לאחר הניתוח הוכנס התובע לניתוח דחוף, בשל התדרדרות שהופיעה במצבו. בניתוח התגלה כי שרוול הקיבה צר מדי באופן שנגרמת חסימה. כמו כן, זוהה דלף מקו הסיכות וכן כתוצאה מזונדה שהושארה שלא לצורך בקיבתו של התובע.
מומחה רפואי בכיר לכירורגיה, העוסק בניתוחי קיצור קיבה, קבע בחוות דעתו שצורפה לתביעה כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית בניתוח קיצור קיבה.
בכתב ההגנה דחו הנתבעים כל טענה לרשלנות מצדם ואף תמכו הגנתם בחוות דעת רפואית של רופא מומחה מטעמם, אולם בהמלצת בית המשפט פנו הצדדים להליך של גישור שהביא לסיום התביעה בהסכם פשרה מוסכם.
בשל הרשלנות בניתוח השרוול, נאלץ התובע לעבור ניתוח נוסף, שהיה כרוך בפתיחת הבטן והופעת צלקת ארוכה. במקום הצלקת הופיע בהמשך גם בקע. מלבד זאת, כישלון הניתוחים סיכל מטרת ביצועם – ירידה במשקלו של התובע.
לאחר שבית המשפט הפנה את הצדדים להליך של גישור לצורך פשרה, הונחה הצעה לפצות התובע ב-280,000 ש"ח בגין נזקיו מניתוח השרוול. הנתונים שהשפיעו על הצעת הפשרה בתיק זה היו בין היתר:
- גילו של התובע על סף גיל הפרישה מעבודה וממילא לא ניתן היה להציג ירידה בהכנסות התובע בשל נזקיו מהניתוח.
- הנכות של התובע לא גרמה לגריעה בתפקודיו השונים.
- הפיצוי- רובו ככולו, שולם בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובע- כאב וסבל, צער ועגמת נפש מכישלון הניתוחים והפגיעות שנגרמו לו.
להרחבה בנושא של חישוב פיצויים במקרים של רשלנות רפואית בניתוחים לחצ/י כאן