הסכם פשרה ברשלנות רפואית

הסכם פשרה בתביעת רשלנות רפואית

רובן המכריע של התביעות לפיצויים כספיים בשל רשלנות רפואית מסתיים בהסכם פשרה. מהי הסיבה לכך, מהם "מסלולי הפשרות" המקובלים ולמה כדאי לשים לב לפני שחותמים על הסכם פשרה בתביעת רשלנות רפואית – עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים 

רוב תביעות הרשלנות הרפואית מסתיימות בהסכמי פשרה

מה הסיבות לכך שרוב תביעות הרשלנות הרפואית מסתיימות בהסכמי פשרה ?

הן הנתונים "היבשים" הנ"ל והן המצב בפועל "בשטח" מלמדים כי רוב רובן של תביעות הרשלנות הרפואית מסתיים בפשרה. להלן סיבות מרכזיות לתופעה:

• רוב האנשים הם "שונאי סיכון" – תנאי הכרחי לקבלת פיצוי בתביעה שעילתה רשלנות רפואית הוא הוכחה בעודף הסתברויות כי נזקי התובע נגרמו בשל רשלנות רפואית. הוכיח התובע תביעתו- יזכה הוא לפיצוי בגין סך כל נזקיו (הממוניים והלא ממוניים), אולם אם כשל בכך- תידחה תביעתו במלואה ולא יקבל ולו שקל אחד. בשל כך, הן התובע והן הנתבע מעדיפים הרבה פעמים להגיע לנקודת אמצע כך שהתובע יקבל פיצוי חלקי והנתבע ישלם פיצוי חלקי- בבחינת טוב ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.
• הקדמת תשלום – הליך תביעת רשלנות רפואית עלול להיות ארוך ומייגע. למרבה הצער, נתבעים יכולים די בקלות למשוך הליכים, לפעמים במשך שנים. הסכם פשרה מאפשר להימנע מכך.
• מגמה שיפוטית – אין זה סוד כי גם השופטים עצמם מעדיפים כי בעלי הדין יגיעו להסדר פשרה ביניהם, ואין בכך כל פסול. "יפה כוח הפשרה מכוח הדין". הכרעה שיפוטית תמיד עלולה להיות שגויה ולקפח מי מבעלי הדין.

הסכם פשרה בתביעת רשלנות רפואית - הליך גישור

מקובל מאוד להפנות הצדדים לתביעת רשלנות רפואית להליך של גישור, המתבצע על ידי מגשר מוסכם – על פי רוב עורך דין מנוסה הבקי בתביעות רשלנות רפואית אשר אינו מצוי בניגוד עניינים.

הליך הגישור, על כלליו, מוסדר בתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ״ג–1993. בפועל מדובר בישיבת גישור (בדרך כלל ישיבה אחת) המתקיימת אצל המגשר עליו הסכימו הצדדים, לאחר שעיין בכתבי הטענות של הצדדים, בראיות ובכל מסמך שמי מבעלי הדין סבור שיש בו עניין להליך.

במהלך הישיבה כל צד שוטח טענותיו בפני המגשר. בדרך כלל, במהלך הישיבה מתפצלים הצדדים וניתנת להם גם האפשרות לדון מול המגשר ביחידות. לאחר ששמע המגשר טענות הצדדים ועיין בכל הנדרש, מונחת הצעת פשרה. הצעה זו אינה מחייבת מי מהצדדים. כל הנאמר בגישור חסוי ואסור להביא הדברים לאולם בית המשפט ללא הסכמת הצד השני.

עלות ישיבת גישור בתביעות רשלנות רפואית הינה כ-3,000-4,000 ש"ח לצד. מגשר טוב יידע ברוב המקרים להביא הצדדים לתביעת הרשלנות הרפואית לידי הסכם פשרה.

הסכם פשרה ברשלנות רפואית - תחשיבי נזק

הצדדים לתביעת רשלנות רפואית (תובע ונתבע) יכולים לבקש מבית המשפט להגיש תחשיבי נזק ולקבל הצעת פשרה מהשופט עצמו. לפעמים בית המשפט עצמו מבקש מהצדדים להגיש תחשיבי נזק בשלב קדם המשפט על מנת להציע הצעת פשרה. בשונה מגישור, הליך תחשיבי הנזק אינו מוסדר בחקיקה ולמעשה מדובר בנוהג.

במסגרת תחשיב הנזק, כל צד שוטח טענותיו על סמך חומר הראיות הקיים בתיק, כולל חוות דעת המומחים (בטרם נחקרו עליהן בחקירה נגדית). לאחר מכן, בית המשפט ייתן הצעה של סכום כסף לפשרה, תוך התחשבות בעובדה שמדובר בשלב ראשוני וראיות לכאורה וכי דברים עשויים להשתנות בהמשך, לכאן או לכאן, לאחר חקירת המומחים על חוות דעתם ולאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים.

בדומה להליך של גישור, גם בהליך של תחשיב נזק, ההצעה אינה מחייבת את מי מהצדדים, וגם לא את השופט המציע – בהחלט יכול להיות שבית המשפט משנה הצעתו תוך כדי ההליך עצמו, בהתאם לראיות שמתגלות לפניו בהמשך, כולל כאמור עדויות המומחים על חוות הדעת שהוגשו.

היתרון בהליך תחשיבי הנזק הוא שבמסגרתו נשמעת דעתו (הראשונית אמנם) של השופט הדן בתיק ואמור בעצמו להכריע בפסק דין בתביעה (במידה שהצדדים לא מצליחים להגיע להסדר פשרה). יתרון זה יכול להיות גם חסרון, שכן מי מהצדדים עלול להיתלות על הצעה שבסופו של דבר עלולה להשתנות מקצה לקצה. כמו כן, מדובר בהליך פורמלי המתנהל בין כותלי בית המשפט ולא הליך גמיש יותר, כמו הגישור החסוי.

למה כדאי לשים לב לפני שחותמים על הסכם פשרה בתביעת רשלנות רפואית ?

הסכמי הפשרה בתביעות רשלנות רפואית כוללים בדרך כלל סעיפים די קבועים. להלן מספר נקודות שכדאי לשים אליהן לב לפני שחותמים על הסכם הפשרה:

• ניכויים של המוסד לביטוח לאומי ו/או מיטיב נזק אחר – הכלל הוא שבמקרה של תובע הזכאי בגין נכותו הן לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית והן לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי (נכות, ניידות, שירותים מיוחדים), מנכים מהפיצוי לו זכאי התובע בשל הרשלנות, את הסכומים שקיבל ועתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. על מנת להימנע ממצב בו יידרש התובע לשפות המוסד לביטוח לאומי בגין הקצבאות ששולמו לו, יש לוודא כי מצוין בהסכם מפורשות כי הפיצויים הם מעבר לזכאות מהמוסד לביטוח לאומי ו/או מכל מיטיב נזק אחר (למשל: קופת חולים).
• פרק הזמן לתשלום – מקובל כי התשלום יועבר לתובע בתוך 30 עד 60 ימים.
• סודיות – בדרך כלל מוכנס להסכם הפשרה סעיף סודיות האוסר על התובע לפרסם את דבר פיצויו בגין המקרה. תובע המעוניין לפרסם המקרה, צריך לקחת בחשבון שלמעט תביעות המוגשות נגד המדינה (למשל, בתי חולים ממשלתיים), רוב חברות הביטוח האחרות תתעקשנה על סעיף הסודיות כתנאי להסכם.
• תכנית לחלוקה ולהשקעת הכספים (במקרה של קטין) – ככל שמדובר בפיצויים בגין נזקי קטין, יידרשו התובעים להציג לבית המשפט תכנית חלוקה והשקעה של הכספים, עד הגיעו של הקטין לגיל בגרות, שאז יוכל לעשות בהם ככל העולה על רוחו. מקובל להעביר לידי ההורים חלק מסוים מהפיצוי בגין הוצאות בהן נשאו ו/או יישאו עד הגיעו של הקטין לגיל 18, ואת יתרת הסכום להכניס לתוכנית פיקדון או השקעה, תחת הערה כי אין לבצע שימוש בכספים עד הגיעו של הקטין לגיל 18 אלא באישור האפוטרופוס הכללי בלבד.
• סופיות התביעה – חשוב לשים לב כי חתימה על ההסכם, כרוכה בביטול כל טענה שהייתה ו/או תהיה בעתיד כלפי הנתבע או מי מטעמו, גם אם מופיעות נסיבות, כגון החמרת נזק (או הטבת נזק), שלא היו ידועות בעת החתימה על ההסכם.

בשורה התחתונה

בין אם הפשרה עוברת דרך גישור ובין אם דרך תחשיבי נזק, המקובל הוא כאמור לסיים תביעות רשלנות רפואית בהסדרי פשרה.

ישנן מספר סיבות לכך שרובן המכריע של תביעות הרשלנות הרפואית מסתיים בפשרה, כשהמרכזית שבהן, לדעתנו, היא העובדה שאנשים הם שונאי סיכון ומעדיפים להגיע בעצמם להסכמות תחת שליטתם, שיבטיחו להם תוצאה נסבלת (בבחינת ציפור אחת ביד), ולא ישאירו הדבר בידי השופט.

אפיקי הפשרה השכיחים הינם הליך גישור או הליך של תחשיבי נזק. לכל הליך יתרונות וחסרונות משלו וההחלטה מהו אפיק הפשרה העדיף בכל תביעה ותביעה תלויה לפעמים גם בזהות הנתבע ו/או השופט הדן בתיק.

הסכמי הפשרה בתביעות רשלנות רפואית כוללים סעיפים די קבועים. חשוב לשים לב לתנאי ההסכם לפני שחותמים עליו, בתוך כך לאפשרות לתביעת שיפוי מצד מיטיבי נזק כמו המוסד לביטוח לאומי, דרישת סודיות והעובדה שחתימה על ההסכם מונעת טענות נוספות בעתיד, גם אם מופיעה החמרה משמעותית במצבו של התובע הקשורה עם הרשלנות שחווה.