נסיבות האירוע: קרע רחמי נרחב עקב ביצוע לקוי של לידת ואקום
במהלך לידת ואקום, חולץ העובר בפעולה כוחנית שגרמה לקרע נרחב מצוואר הרחם ועד לקרקעיתו. הדימום המסיבי שנוצר הצריך פתיחת בטן דחופה ואשפוז בטיפול נמרץ, והותיר נזק רחמי בגינו הומלץ לתובעת להימנע מהריונות נוספים.
טענות התביעה: מחדל רישומי, היעדר תנאי סף והפעלת כוח חריג
התביעה נתמכה בחוות דעת של מומחה למיילדות וגינקולוגיה, והציגה את הכשלים הבאים בניהול הלידה:
מחדל רישומי חמור
בגיליון הלידה לא תועדו פרטים מהותיים כגון תנאי הפעולה, מספר המשיכות בוואקום ומשכן, וזאת בניגוד להנחיות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות.
אי-קיום תנאי הסף לביצוע ואקום
בשל היעדר התיעוד, לא הוכח כי התקיימו התנאים ההכרחיים לביצוע הפעולה, בהם פתיחה מלאה, ריקון שלפוחית השתן והתבססות ראש העובר באגן.
הפעלת כוח חריג
הפעלת לחץ פיזי חזק על בטן היולדת במקביל למשיכות, מעידה על טכניקת יילוד ירודה וביצוע חפוז שגרמו ישירות לקרע ברחם.
טענות ההגנה: סיבוך אינהרנטי בלידה ותיעוד חלקי בשל מצב חירום
מנגד, בית החולים טען כדלקמן ודחה את האחריות למקרה:
- סיבוך אינהרנטי: נטען כי קרע ברחם מהווה סיכון מוכר הקיים בלידות מכשירניות, אשר התממשותו אינה מעידה בהכרח על חריגה מסטנדרט רפואי מקובל.
- תיעוד בחירום: נטען כי חסרים נקודתיים ברשומה הרפואית נבעו מההתנהלות הדינמית בחדר הלידה ומהטיפול בדימום, ואינם מוכיחים כי הפעולה עצמה בוצעה ברשלנות.
הפרכת ההגנה: העברת נטל הוכחה והוכחת סטייה מסטנדרט טיפולי
טענות בית החולים הופרכו כדלקמן:
- נזק ראייתי והעברת הנטל: היעדר התיעוד בגיליון הלידה העביר את נטל ההוכחה לבית החולים, אשר לא עמד בנטל להוכיח כי פעל על פי הנהלים.
- פגיעה רחמית חריגה: חוות דעת המומחה קבעה כי קרע מסיבי מעין זה אינו מתרחש בניהול לידה סביר, אלא מעיד על הפעלת כוח חריג.
- חריגה מניירות עמדה: בוסס כי ההתעלמות מהנחיות האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה בנושא, מהווה סטייה מסטנדרט הטיפול הנדרש.
תוצאת ההליך: 560,000 ש"ח פיצוי עקב רשלנות בלידת ואקום
המשקל הראייתי של חוסר התיעוד והפרת הנהלים, לצד חומרת הנזק הפיזי שנגרם לתובעת, הובילו לניהול משא ומתן בהמלצת בית המשפט. בסופו של תהליך אושר הסדר פשרה בו התחייב בית החולים לשלם לתובעת סכום של 560,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: כאב וסבל, טראומה ופגיעה בתכנון המשפחה
מכיוון שלא נגרמה לתובעת פגיעה בכושר ההשתכרות, תחשיב הפיצוי התמקד בראש הנזק הלא ממוני (כאב וסבל ועוגמת נפש), בשל הטראומה והצלקת הניתוחית, ובעיקר בגין הפגיעה בתכנון המשפחה עקב ההנחיה להימנע מהריונות נוספים. יוער כי אילו היה מדובר בלידתה הראשונה של התובעת (אשר הייתה אם לארבעה בעת הלידה), הפיצוי בגין פגיעה בפריון צפוי היה להיות גבוה יותר.
בהסכם פשרה
פטור ממס
