פיצויים בשל קרע של הרחם בלידת וואקום

בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ב- 6.8.2020 נקבע כי יולדת כבת 33, תפוצה ב-560,000 ₪ בשל לידת ואקום אגרסיבית שגרמה לקרע נרחב לכל אורך הרחם ודימום מסיבי שהצריך ניתוח בטן לניקוז הדימום והשתלטות עליו.

היולדת יוצגה על ידי עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר שמסבירים בשורות הבאות על מה ולמה פוצתה האישה במאות אלפי שקלים.

לידת הוואקום בוצעה בצורה רשלנית

כמתחייב על פי הוראות הדין, צורפה לכתב התביעה חוות דעת של פרופ' בכיר למיילדות וגניקולוגיה, אשר עיין בתיקה הרפואי של התובעת וקבע בצורה חד משמעית, שהקרע בצוואר הרחם של התובעת נגרם כתוצאה מטיפול שגוי וכוחני של הרופאים המיילדים, הפעלה בלתי מקצועית של מכשיר הוואקום וניהול לידה כושל.

הכשל המרכזי במקרה זה היה חסר כמעט מוחלט של כל תיעוד סביב מהלך הלידה של התובעת, ובפרט סביב פעולת הוואקום (לידת שולפן ריק) האגרסיבית.

בתיק הרפואי של התובעת לא נרשמו פרטים רבים הרלבנטיים מאוד להתרחשויות ולתוצאותיהן: כלל לא צוין האם התקיימו במקרה של התובעת התנאים להתערבות ואקום כאמור בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה והגרוע מכול- אין שום פירוט על אופן הביצוע של הוואקום ועל התנאים בהם הוא בוצע, כאמור בנייר העמדה.

המומחה קבע כי מחובתו של מבצע הוואקום היה לתעד בפרוטרוט את הסיבות, את התנאים ואת פרטי הביצוע של הפעולה, משכה ותוצאתה, במקום המיועד לכך בגיליון הלידה, כנדרש לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות וכנהוג למיטב ידיעתו בכל מחלקות היולדות.

התוצאה הקשה מלמדת שפעולת הוואקום בוצעה בצורה בלתי סבירה ורשלנית

המומחה קבע בחוות הדעת כי בהיעדר אותו תיאור מדויק, כנדרש, ונוכח תיאורה של התובעת על לחיצותיו החזקות על בטנה של אחד הרופאים, לפני וגם בזמן ביצוע הוואקום – ניתן לחשוב על מספר תרחישים אפשריים שגרמו לקרע המאסיבי ברחמה של התובעת, שכולם חורגים מגבולות הרפואה הנכונה ומעידים על ביצוע לקוי של הפעלת מכשיר הוואקום ועל כוחניות הפעולה, הן במשיכה והן בלחיצה על בטן האישה ולא כל שכן שניהם יחד:

  • ייתכן שהוואקום בוצע כשהפתיחה של צוואר הרחם לא הייתה גמורה או כששלפוחית השתן לא הייתה ריקה או כאשר ראש העובר לא היה מספיק נמוך באגן (התנאים המפורטים גם בנייר העמדה).
  • לא ברור אם חרגו ממספר המשיכות וממשך הזמן המותר לביצוע הפעולה, כאמור בנייר העמדה.
  • לא ידוע מספר הפעמים בהן גביע הוואקום נשמט, אם בכלל (נייר העמדה ממליץ להפסיק את הניסיונות במידה שהגביע נשמט שלוש פעמים). ייתכן שהוואקום בוצע בצורה חפוזה מדי או כוחנית מדי.

המומחה סיכם חוות דעתו וקבע:

"כך או כך, הנקודה החשובה היא שקריעת הרחם לא הייתה צריכה להתרחש באם הפעולה הייתה מתבצעת בצורה סבירה ונכונה! לאור כל הנאמר לעיל, לא יכול להתעורר כל ספק שהקרע החמור ברחמה של הגב' פלונית נגרם כתוצאה מניהול וביצוע כושלים של הלידה ובניגוד למקובל בפרקטיקה הרפואית הנכונה".

לפי מה נקבע גובה הפיצוי במקרה זה ?

בתביעות רשלנות רפואית, הפקטור המרכזי לקביעת גובה הפיצוי הוא היקף הנזק שנגרם לצד נתוני התובע.

במקרה זה דובר על יולדת כבת 33 בעת הלידה, שסבלה מקרע מלא של הרחם- מצוואר הרחם, כמעט עד קרקעית הרחם (פונדוס).

בשל כך נגרם לתובעת דימום מסיבי שהצריך ניתוח פתיחת בטן לצורך ניקוז הדימום והשתלטות עליו. לאחר מכן היתה התובעת מספר ימים בטיפול נמרץ. אמנם הרופאים הצליחו בסופו של דבר להשתלט על הדימום, והרחם נשמר בגופה של התובעת, אולם תועלתו ותפקודו המעשיים מוטלים בספק עקב הצלקת הגדולה לכל אורכו והסכנה הרבה לקרע במקרה של הריון חוזר, מה שהביא להמלצת רופאי בית החולים בשחרור מהלידה, להימנע מהריון עתידי (ליולדת 4 ילדים).

מלבד זה, נותרה לתובעת צלקת גדולה בשל פתיחת הבטן (לצורך ניקוז הדימום).

לאור גילה של התובעת, ובהתייחס לעובדה שעיקר הנזק אינו גורם לפגיעה תפקודית אלא מדובר יותר בנזק של סבל וצער בשל הימנעות מהבאת ילדים נוספים לעולם, כמו גם טראומה מן האירוע וצלקת לרוחב הבטן – קיבלה היא פיצוי בגובה 560,000 ₪. אם למשל היה מדובר בלידתה הראשונה של התובעת, אז הפיצוי בשל חוסר האפשרות להביא ילדים נוספים היה גבוה הרבה יותר.

להרחבה על חישוב פיצויים ברשלנות רפואית לחצ/י כאן >

נקודה למחשבה – נזק ראייתי פועל לטובת התובע !

במקרה זה כמתואר לעיל, לא נערך תיעוד מסודר של מהלך לידתה של התובעת, לא ציינו מדוע החליטו לעשות ואקום, וגם לא את מהלך הפעולה. במצב זה טענה התובעת כי התוצאה מלמדת על ההתנהלות או במילים אחרות הקרע הגדול של הרחם מלמד על כך שהרופאים פעלו בצורה לא תקינה ורשלנית.

בתי המשפט עמדו לא אחת על החובה לתעד בגיליון הרפואי את מהלך הטיפול הרפואי, הן לצורך שמירה על טיב הטיפול הרפואי והעברת מידע בין רופאים והן לצורך התדיינויות משפטיות, אם תוגש תביעה.

חוסר תיעוד, מקום בו צריך היה לתעד הדברים, עלול להוות ראייה לכך שהתרחשה התרשלות. במקרים מסוימים של חוסר תיעוד, עשוי הדבר להביא להעברת נטל השכנוע מצד התובע להגנה – במקום שהתובע יוכיח שהייתה רשלנות- הנתבע מתבקש להוכיח שלא הייתה רשלנות.

לפיכך, מהבחינה המשפטית, היעדר תיעוד מהלך הטיפול בתיק הרפואי עלול לפעול נגד הרופאים בעת תביעה משפטית.

מידע וקישורים רלוונטיים:

יצירת קשר

לפניה מהירה
דילוג לתוכן