נסיבות האירוע: התעלמות מאירוע מוחי חולף (TIA) במיון
התובעת פנתה למיון בית חולים ממשלתי לאחר שחוותה אירוע מוחי חולף (TIA), המהווה תמרור אזהרה קליני לקראת שבץ מוחי. חרף תלונותיה וקיומם של סימנים המעידים על סיכון גבוה, הצוות הרפואי לא ביצע בירור מעמיק, נמנע מביצוע בדיקת סיטי אנגיוגרפיה (CTA) וכשל בזיהוי חסימה מתגבשת בעורק מוחי גדול. כתוצאה מהעיכוב באבחון ובטיפול, התפתח שבץ מוחי מלא שהותיר את המטופלת עם נכות תפקודית.
טענות התביעה: היעדר בירור, אי-ביצוע סיטי ואי-מתן טיפול מונע
על בסיס חוות דעת מומחה רפואי שצורפה לתביעה, טענה התביעה כי מדובר ברשלנות חמורה בטיפול:
היעדר בירור מתאים
למרות תסמינים מקדימים ברורים של TIA, הצוות הרפואי לא ביצע את הבדיקות הנדרשות לאבחון חסימות בכלי הדם המוחיים.
סטייה מהפרקטיקה המקובלת
אי-ביצוע בדיקת סיטי אנגיוגרפיה מהווה סטייה חמורה מהכללים המקובלים בבתי החולים ובאיגודים המקצועיים בעולם הרפואה.
מחדל מניעתי חמור
אי-מתן טיפול רפואי מונע והולם למטופלת בסיכון גבוה מנע את עצירת התפתחות השבץ המוחי.
טענות ההגנה: התסמינים לא דרשו בדיקות ומצבה נבע ממחלות רקע
הגנה טענה כי הצוות הרפואי פעל בסבירות, וכי התסמינים שהציגה התובעת לא הצדיקו ביצוע בדיקות הדמיה נוספות בזמן אמת. כמו כן, נטען כי השבץ המוחי נבע ממצבה הבריאותי הבסיסי וממחלות הרקע שלה, וכי הוא היה מתרחש בכל תרחיש, ללא קשר לאופן הטיפול בחדר המיון.
הפרכת ההגנה: תסמינים קלאסיים מחייבים הדמיה והיו מונעים את השבץ
טענות ההגנה הופרכו מכל וכל באמצעות חוות דעת רפואית, אשר הבהירה כי התסמינים הקלאסיים שהציגה התובעת חייבו ביצוע הדמיה מיידית, וכי הסתמכות על "שיקול דעת" שגוי אינה פוטרת מאחריות. נקבע כי הימנעות מביצוע בדיקת הדמיה קריטית עומדת בניגוד לפרקטיקה המקובלת ומהווה סטייה ברורה מסטנדרט הטיפול. הוכח מדעית כי אבחון מוקדם ומתן טיפול מתאים בזמן, היו מונעים את התפתחות השבץ ואת נזקיה הקשים של התובעת, חרף תחלואת הרקע שלה.
תוצאת ההליך: 550,000 ש"ח וקצבה חודשית בגין TIA
בעקבות המלצת בית המשפט ומתן הצעת פשרה לאחר הגשת תחשיבי נזק, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו בית החולים ישלם לתובעת סכום חד-פעמי של 550,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: כאב, סבל ועוגמת נפש בקיזוז קצבאות נכות
חישוב הפיצוי נערך תוך שקלול היקף נכותה הצמיתה של התובעת (חולשת יד ורגל וקשיי דיבור). מסך הנזק הכללי נוכו, כמתחייב בחוק, קצבאות נכות בסך כ-10,000 ש"ח בחודש להן זכאית התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. הפיצוי ההוני ששולם מעבר לקצבאות אלו, בסך 550,000 ש"ח, משקף בעיקרו את ראש הנזק הלא-ממוני – כאב, סבל ועוגמת נפש שנגרמו עקב הרשלנות הרפואית.
בהסכם פשרה
פטור ממס