600,000 ש"ח פיצוי בגין רשלנות באבחון התקף לב

סקירת נסיבות האירוע: איחור קריטי באבחון התקף לב

המנוח, גבר בשנות ה-60 לחייו, פנה לחדר המיון בשל כאבים עזים בחזהו. עם קבלתו בוצעה בדיקת אק"ג אשר העידה על אירוע לבבי חריף המחייב התערבות דחופה. עם זאת, עקב קריאה שגויה של התרשים בידי הרופא בחדר המיון, התעכב האבחון באופן דרמטי והמטופל הוכנס לצנתור באיחור ניכר. כתוצאה מכך, הוא קרס בחדר הצנתורים, הועבר מונשם לניתוח מעקפים דחוף בבית החולים איכילוב, ונפטר כעבור מספר שבועות מהידרדרות מצבו.

עיקרי טענות התביעה: פענוח אק"ג שגוי ועיכוב בטיפול

התביעה נתמכה בחוות דעת של פרופסור בכיר לקרדיולוגיה, אשר פרס את הכשלים בהתנהלות הצוות הרפואי:

01

כשל בפענוח אק"ג

תרשים שהצביע על אוטם חריף בשריר הלב פוענח בטעות כתקין, חריגה ברורה מסטנדרט הטיפול הסביר בחדר מיון.

רשלנות רפואית בחדר מיון

02

איחור בבדיקות דם

בירור סמנים לבביים (בדיקת אנזימי לב / טרופונין) בוצע באיחור רב, תוך החמצת חלון ההזדמנויות להצלת שריר הלב.

03

עיכוב בהפניה לצנתור

המחדלים האבחוניים עיכבו את פתיחת העורק החסום, מחדל שהוביל לקריסת מערכות בלתי הפיכה במהלך ההתערבות המאוחרת.

עיקרי טענות ההגנה: מחלות רקע ותוחלת חיים מוגבלת

כמקובל בתביעות רשלנות רפואית, ניסו באי כוח המוסד הרפואי להפחית משיעור האחריות ומגובה הנזק באמצעות הצגת חוות דעת קרדיולוגית נגדית והעלאת הטענות הבאות:

• מהלך מחלה טבעי: נטען כי קריסת המטופל נבעה ממצב לבו הרעוע בלאו הכי, וכי התוצאה הקטלנית הייתה מתרחשת גם ללא האיחור בטיפול ואין מדובר ברשלנות באבחון התקף לב.
• תחלואה קודמת: הנתבעים הדגישו כי המנוח סבל ממחלת לב איסכמית מפושטת ומסוכרת שאינה מאוזנת, אשר ממילא הגבילו את תוחלת חייו מראש.

הפרכת טענות ההגנה: הוכחת קשר סיבתי ישיר

1. העיכוב גרם לקריסה: הוכח מטעם התביעה כי אילו פענוח האק"ג היה מתבצע כראוי, המנוח היה מועבר לצנתור דחוף במועד, והנזק הלבבי הקטלני היה נמנע.
2. קיצור תוחלת חיים מובהק: אף בהינתן מחלות הרקע, רשלנות הצוות באבחון בחדר המיון היא זו שהובילה במישרין לקריסתו המיידית ושלילת שנות החיים הרבות שנותרו לו.

תוצאת ההליך: 600,000 ש"ח פיצוי בגין איחור באבחון

בעקבות ביסוס עילת הרשלנות על סמך חוות הדעת ומכלול הראיות והטענות שהצגנו, המליץ בית משפט השלום ברמלה לצדדים לפנות להליך גישור. בסיומו של ההליך, התגבש הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו חויב בית החולים לפצות את אלמנתו של המנוח ב-600,000 ש"ח.

חישוב הפיצוי: שקלול נתוני המנוח והותרת קצבת שאירים

חישוב הפיצויים בשל הרשלנות במקרה זה הותאם למאפייניו הספציפיים של הנפגע. הסכום גילם את העובדה שהמנוח השתכר שכר נמוך עובר לאירוע וממילא היה על סף גיל פרישה וכי סבל מתחלואת רקע משמעותית (סוכרת ומחלת לב) שהשפיעה על הערכת תוחלת חייו. לפיכך, עיקר הפיצוי ניתן בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים ואובדן שירותי בן זוג לאלמנה. יתרה מזאת, במסגרת הפשרה הוסדר כי סכום הפיצוי ישולם במלואו מבלי שתקוזז ממנו קצבת השאירים שהאלמנה ממשיכה לקבל מדי חודש מהמוסד לביטוח לאומי.