נסיבות התביעה: מתן טיפול אנטיביוטי מיותר והתפרצות זיהום מעיים
המנוח, גבר כבן 65 ובעלים של חברת משאיות בטון, אושפז בבית החולים תל השומר לצורך בדיקות הכנה לקראת השתלת לב חוזרת בסין. במהלך האשפוז, רופא מתמחה אבחן בטעות כי המנוח סובל מדלקת ריאות, והחל לתת לו טיפול אנטיביוטי מיותר מסוג טאבניק.
בשל המערכת החיסונית הירודה של המנוח כחולה לב קשה, האנטיביוטיקה המיותרת גרמה להתפרצות של זיהום מעיים חריף וקטלני (קלוסטרידיואידס דיפיצילה). תוך ימים ספורים, הזיהום הוביל להתדרדרות מהירה במצבו, להופעת אלח דם (ספסיס) ולמותו הפתאומי של המטופל.
טענות התביעה: אבחון שגוי של דלקת ריאות ורישום אנטיביוטיקה בחולה בסיכון
כתב התביעה נתמך בחוות דעת של רופא בכיר למחלות זיהומיות, שקבע כי מדובר בשרשרת כשלים המהווים רשלנות רפואית באבחון:
הרשלנות הרפואית
רופאי בית החולים קבעו אבחנה שגויה של דלקת ריאות, אשר לא תאמה את הממצאים הקליניים או את צילום החזה
הפרת חובת הזהירות
הצוות הרפואי רשם תרופה אנטיביוטית מיותרת לחולה בסיכון גבוה, מבלי לבצע בירור רדיולוגי יסודי או להיוועץ במומחה למחלות זיהומיות
התוצאה והנזק
הטיפול המיותר גרם לזיהום מעיים חריף ואלח דם, אשר הביא למותו של המטופל
טענות ההגנה: ניתוק קשר סיבתי וקיצור תוחלת חיים מראש עקב מחלת לב
ההגנה טענה מנגד כי תוחלת חייו של המנוח הייתה קצרה ביותר ממילא (מספר חודשים בלבד), לאור מחלת הלב הקשה וסיכויי ההצלחה הנמוכים של השתלת לב חוזרת. כמו כן, נטען כי מותו נבע ממצבו הרפואי הבסיסי ולא מהטיפול התרופתי שהיה מוצדק ונכון, וכי בשל נכותו הוא היה נטול כושר עבודה.
הפרכת ההגנה: הוכחת הקשר שבין האנטיביוטיקה להתפרצות הזיהום
טענות ההגנה הופרכו באמצעות חוות דעת של מומחה בכיר, שניהל בעבר את המחלקה למחלות זיהומיות בבית חולים שיבא. המומחה קבע באופן חד-משמעי כי הטיפול האנטיביוטי היה מיותר, מסוכן וחולל את הזיהום, וכי בית החולים התרשל בנוסף כאשר התעכב בזיהוי ובטיפול בזיהום המעי לאחר התפרצותו.
תוצאת ההליך: פיצוי בסך 850,000 ש"ח עקב רשלנות בטיפול התרופתי
לאור חוזק הראיות וחוות הדעת המקצועית, התגבש הסדר פשרה שבו חויב המוסד הרפואי לפצות את משפחת המנוח בסכום של 850,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: אובדן תוחלת חיים, פגיעה בהשתכרות וקצבאות שארים
בתביעות רשלנות רפואית שהסתיימו במוות, נתוניו האישיים של המנוח ותוחלת החיים שהייתה צפויה לו משפיעים ישירות על גובה הפיצוי. במקרה זה, המנוח היה חולה לב מורכב, אך לצד זאת ניהל עסק פעיל של משאיות בטון. לאחר שמיעת עדותו של המומחה הזיהומי מטעם התביעה, ולאור שלילת סיכויי ההישרדות של המנוח מההשתלה המתוכננת, המליץ בית המשפט על הסדר פשרה בסך 850,000 ש"ח – סכום המהווה פתרון מיטבי המשולם מעבר לקצבאות השארים של האלמנה.
בהסכם פשרה
פטור ממס