נסיבות האירוע: אנטיביוטיקה מיותרת וזיהום קטלני
המנוח, גבר כבן 65 ובעלים של חברת משאיות בטון, אושפז בבית החולים תל השומר לצורך בדיקות הכנה לקראת השתלת לב חוזרת בסין. במהלך האשפוז, רופא מתמחה אבחן בטעות כי המנוח סובל מדלקת ריאות, והחל לתת לו טיפול אנטיביוטי מיותר מסוג טאבניק.
בשל המערכת החיסונית הירודה של המנוח כחולה לב קשה, האנטיביוטיקה המיותרת גרמה להתפרצות של זיהום מעיים חריף וקטלני (קלוסטרידיואידס דיפיצילה). תוך ימים ספורים, הזיהום הוביל להתדרדרות מהירה במצבו, להופעת אלח דם (ספסיס) ולמותו הפתאומי של המטופל.
טענות התביעה: אבחון שגוי של דלקת ריאות
התביעה נתמכה בחוות דעת של רופא בכיר למחלות זיהמיות אשר קבע כי מדובר בשרשרת כשלים של רשלנות רפואית באבחון ובטיפול במנוח:
הרשלנות הרפואית
רופאי בית החולים קבעו אבחנה שגויה של דלקת ריאות, אשר לא תאמה את הממצאים הקליניים או את צילום החזה
הפרת חובת הזהירות
הצוות הרפואי רשם תרופה אנטיביוטית מיותרת לחולה בסיכון גבוה, מבלי לבצע בירור רדיולוגי יסודי או להיוועץ במומחה למחלות זיהומיות
התוצאה והנזק
הטיפול המיותר גרם לזיהום מעיים חריף ואלח דם, אשר הביא למותו של המטופל
טענות בית החולים: המוות נגרם ממחלת הלב
ההגנה טענה מנגד כי תוחלת חייו של המנוח הייתה קצרה ביותר ממילא (מספר חודשים בלבד), לאור מחלת הלב הקשה וסיכויי ההצלחה הנמוכים של השתלת לב חוזרת. כמו כן, נטען כי מותו נבע ממצבו הרפואי הבסיסי ולא מהטיפול התרופתי שהיה מוצדק ונכון, וכי בשל נכותו הוא היה נטול כושר עבודה.
הפרכת ההגנה: האנטיביוטיקה חוללה את הזיהום
משרדנו פעל בנחישות כדי לקעקע את קו ההגנה של המוסד הרפואי, תוך שימוש בראיות משמעותיות:
- הצגנו חוות דעת של רופא בכיר שניהל בעבר את המחלקה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא.
- המומחה מטעמנו קבע באופן חד משמעי כי הטיפול האנטיביוטי היה מיותר, מסוכן, וחולל את הזיהום.
- הראינו כי בית החולים התרשל פעם נוספת כשהתעכב בזיהוי ובטיפול בדלקת המעי לאחר שזו כבר התפרצה.
תוצאת ההליך: 850,000 ש"ח פיצוי על מוות מרשלנות
לאור הראיות החותכות שהצגנו וחוות הדעת של המומחה הזיהומי, הבינו בבית החולים כי סיכוייהם להתגונן קלושים. הצדדים חתמו על הסכם פשרה, במסגרתו חויב המוסד הרפואי לפצות את משפחת המנוח בסכום של 850,000 שקלים.
חישוב הפיצוי: קיצור תוחלת חיים ואובדן השתכרות
בתביעות רשלנות רפואית שהסתיימו במוות, נתוניו האישיים של המנוח ותוחלת החיים שהייתה צפויה לו משפיעים ישירות על גובה הפיצוי. במקרה זה, המנוח היה חולה לב מורכב, אך לצד זאת ניהל עסק פעיל של משאיות בטון. לאחר שמיעת עדותו של המומחה הזיהומי מטעם התביעה, ולאור שלילת סיכויי ההישרדות של המנוח מההשתלה המתוכננת, המליץ בית המשפט על הסדר פשרה בסך 850,000 ש"ח – סכום המהווה פתרון מיטבי המשולם מעבר לקצבאות השארים של האלמנה.
בהסכם פשרה
פטור ממס
