נסיבות האירוע: אבחון שגוי ודימום קטלני במהלך ניתוח כריתת גידול בבטן
על פי הספרות הרפואית, כריתת גידול המערב את הלבלב והתריסריון מחייבת הליך כירורגי נרחב ומורכב ("ניתוח וויפל"). תלישה אגרסיבית של גידול באזור זה ללא הכנה, עלולה לקרוע כלי דם, ליצור מפרצת (Pseudoaneurysm), ולהוביל לדימום מסיבי ולמוות.
במקרה הנדון, המנוח אובחן בטעות כסובל מגידול ממאיר, מבלי שבוצעה ביופסיה מקדימה. למרות שההדמיות הדגימו גידול הדבוק ללבלב, בחרו המנתחים בגישה ניתוחית שגויה וביצעו כריתה אגרסיבית שפגעה בלבלב ובתריסריון. חרף הסיבוך בניתוח, הצוות התעלם מסימני אובדן דם ברורים בימים שלאחר מכן. עקב הפגיעה הניתוחית, נוצרה מפרצת שהתפוצצה, והמטופל קרס ודימם למוות.
טענות התביעה: רשלנות בניתוח כריתת גידול בבטן ומחדל במעקב
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא-כירורג מומחה מארה"ב, אשר קבע כי שרשרת כשלים כירורגיים הובילה למוותו המיותר של המטופל:
אבחון שגוי (היעדר ביופסיה)
הניתוח בוצע על בסיס הנחת ממאירות שגויה. ביופסיה מקדימה הייתה מגלה גידול דלקתי שכלל אינו מצריך ניתוח.
טכניקה כירורגית פסולה
חרף הדמיות שהראו מעורבות של הלבלב, המנתחים לא ביצעו "ניתוח וויפל", אלא תלשו את הגידול באגרסיביות וגרמו נזק לאיברים סמוכים.
חוסר מעש מול דימום פנימי
למרות הפגיעה הידועה בלבלב, הצוות התעלם לחלוטין מסימני דימום והידרדרות קלינית לאחר הניתוח, ולא פעל לייצוב החולה בטרם קרס.
טענות ההגנה: סבירות כירורגית בכריתת הגידול ודימום כסיבוך בלתי נמנע
בית החולים דחה את טענות התביעה, והעלה במסגרת ניהול התיק את הטענות הבאות:
- אבחון כירורגי סביר: ההגנה טענה כי ההחלטה לבצע כריתה התבססה על התמונה הקלינית שהוצגה באותו מועד ועל שיקול דעת מקצועי.
- התפתחות של סיבוך מוכר: הנתבעים טענו כי התפתחות מפרצת ודימום כתוצאה מניתוח לכריתת גידול בטן, הם בגדר סיבוך רפואי ידוע ובלתי נמנע בנסיבות.
- הידרדרות קלינית מהירה: לטענתם הקריסה בשל המפרצת התרחשה באופן פתאומי ובלתי נשלט, שלא אפשרה זיהוי מהיר ולא הותירה זמן לטיפול אפקטיבי.
הפרכת ההגנה: הוכחת רשלנות כירורגית שגרמה למוות המטופל
המומחה מטעם התביעה שלל בתוקף את טענת בית החולים לסיבוך בלתי נמנע:
- ראיות להתרשלות כירורגית: ניתוח מסוג זה מחייב תכנון מדוקדק המותאם למיקום הגידול; היעדר ביופסיה ובחירה בגישה שגויה גרמו לפגיעה האגרסיבית שהביאה להיווצרות המפרצת והדימום.
- חוסר מעש במעקב: הוכח כי לא הייתה כל קריסה "פתאומית"; הרשומה הרפואית הראתה סימני אזהרה וירידה ברמת ההמוגלובין בימים שקדמו להתפוצצות המפרצת, אך הללו זכו להתעלמות.
תוצאת ההליך: פיצוי בסך 750,000 ש"ח בגין רשלנות בניתוח כריתת גידול בבטן שגרמה למוות
לאור ראיות התביעה הבינו הנתבעים את חולשת טענותיהם ואת הסיכון שבמתן פסק דין מלא כנגדם. בשל כך הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין מחייב על ידי בית המשפט, במסגרתו שולם לאלמנה ולבתה פיצוי כולל בסך 750,000 ש"ח (פטור ממס).
חישוב הפיצוי: אובדן השתכרות, כאב וסבל ואובדן שירותי בן זוג ואב
סכום הפיצוי נגזר מנתוניו האישיים של המנוח (בן 56 בפטירתו) ושל התלויות בו. הפיצוי הממוני התבסס על הפסדי שכר ב"שנים האבודות" עד גיל הפרישה (בניכוי ידת קיומו של המנוח), וכן על אובדן שירותי בעל ואב והוצאות קבורה. בנוסף, ניתן משקל רב לפיצוי לא-ממוני: הכאב והסבל שחווה בייסוריו טרם קריסתו, וקיצור תוחלת חייו.
פטור ממס
בהסדר פשרה
