תביעת רשלנות רפואית

כל אדם שקיבל טיפול רפואי רשלני שגרם לו נזק גוף, לרבות נזק נפשי, זכאי לתבוע פיצוי כספי בשל כך בעילה של רשלנות רפואית, בכפוף לדיני ההתיישנות. במקרה של קטין עד גיל 18 רשאים הוריו לתבוע בשמו; במקרה מוות מרשלנות רפואית זכאים היורשים על פי חוק ו/או התלויים במנוח, לתבוע פיצויים בשמו, עד 7 שנים מיום האירוע הרשלני שגרם למוות.

התהליך של תביעת רשלנות רפואית מתחיל בייעוץ ראשוני עם עורך דין המתמחה בתחום. במידה שהמקרה מצדיק זאת, יפנה עורך הדין באמצעות טופס ויתור סודיות וייפוי כוח שניתן לו על ידי הלקוח, ויאסוף התיקים הרפואיים הרלבנטיים לבירור המקרה. בשלב הבא יתבצע ייעוץ עם רופא מומחה בעל מומחיות מתאימה לאירוע נשוא הבירור ובמידה שיימצא שהתרחשה רשלנות, תיכתב חוות דעת רפואית לתמיכה בתביעה. לאחר מכן תוגש על ידי עורך הדין תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה. עורך הדין ינהל ההליך עבור הלקוח מייפה כוחו עד סיום התביעה, בפשרה או פסק דין.

עיקר העלות של תביעה על רשלנות רפואית הוא עבור חוות דעת של רופא מומחה שיש לצרף לתביעה. מלבד זאת, אגרת פתיחת ההליך אינה משמעותית ושכר טרחת עורך הדין משולם באחוזים מהפיצוי, רק אם מתקבל פיצוי בסוף ההליך.

באופן כללי, תביעת רשלנות רפואית מורכבת המוערכת במיליוני שקלים, כמו תביעות בתחום ההיריון והלידה, עשויה להיות כרוכה בהוצאות של כ-50,000-70,000 ש"ח. הוצאות אלו, לרבות שכר טרחת עורך הדין, מתווספות לפיצויים שנפסקים בתביעה.

ניתן להגיש תביעה על רשלנות רפואית בתוך 7 שנים מיום האירוע שגרם לנזק. לכלל 7 השנים קיימים חריגים, כמו חריג הקטינות הקובע כי מי שהיה קטין בעת מקרה הרשלנות, יכול לתבוע בתוך 7 שנים מגיל 18 (ככל שהוריו לא תבעו בשמו בהיותו קטין). הגשת כתב תביעה, עוצרת את מרוץ ההתיישנות.

הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית תלויים בגובה הנזק שנגרם למטופל בשל הרשלנות וכן בנתונים אינדיבידואליים של הניזוק כמו גיל, שכרו ערב האירוע, סטטוס משפחתי וכו'.

בעוד שבמקרים של נזקים קטנים יחסית, גובה הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית נע בטווח של מאות אלפי שקלים, במקרים של נזקים חמורים, כמו במקרי הריון ולידה, עשויים הפיצויים להגיע לכמה מיליוני שקלים ועד למעלה מעשרה מיליון ש"ח. הפיצויים בתביעות על רשלנות רפואית פטורים ממס.

הרשלנות הרפואית בגינה מוגשת התביעה, יכולה להיות באבחון מחלה קשה כמו איחור באבחון מחלת הסרטן; בהריון, למשל עקב אי אבחון מומים בעובר; בלידה, כמו במקרה של איחור ביילוד במקרה של מצוקה עוברית; כמו גם בניתוחים ובפרוצדורות רפואיות שונות וכן בטיפול במחלות כרוניות ובמצבי חירום רפואיים, כמו שבץ מוחי או התקף לב ועוד.