בקצרה - התיישנות ברשלנות רפואית
- הכלל הבסיסי: 7 שנים מיום קרות הנזק
- קטינים (עד גיל 18): עד גיל 25 (7 שנים מיום ההגעה לבגרות)
- הולדה בעוולה (חריג לקטינים): עד גיל 7 (7 שנים מיום הלידה בלבד)
- גילוי מאוחר של הנזק: 7 שנים מיום הגילוי (עד גג 10 שנים מהטיפול)
- גילוי מאוחר של הרשלנות (שלא מדעת): 7 שנים מהיום שבו נודע על הקשר הסיבתי/הרשלנות
- ליקוי נפשי או שכלי: מרוץ ההתיישנות מוקפא עד למינוי אפוטרופוס חוקי
- הודאה באשמה / הטעיה מצד הנתבע: 7 שנים מתחילות להיספר מחדש מיום ההודאה/גילוי ההטעיה
הכלל: תביעת רשלנות רפואית מתיישנת בתוך 7 שנים
לפי סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תביעה בעילה של רשלנות רפואית מתיישנת בתוך 7 שנים מיום אירוע הנזק שמקורו ברשלנות.
איך עוצרים את השעון? רק הגשת תביעה לבית המשפט עוצרת את הזמן. פניות מקדימות למוסד הרפואי או לחברת הביטוח אינן עוצרות את מרוץ הזמן.
אם תביעה מופסקת ומוגשת מחדש, תקופת ניהול התיק בבית המשפט לא תיספר במניין 7 השנים.
חשוב לשים לב: בתי המשפט מפרשים את הכלל בקפדנות, והחריגים מתקבלים רק במקרים מועטים.
החריגים: מתי אפשר לתבוע מעבר ל-7 שנים?
חוק ההתיישנות ופקודת הנזיקין מאפשרים להאריך את חלון הזמנים במצבים מיוחדים:
חריג הקטינות (סעיף 10 לחוק ההתיישנות)
שנות הקטינות אינן נספרות. ילד או נער שנפגעו מרשלנות רפואית יוכלו לתבוע בתוך 7 שנים מיום הפיכתם לבגירים – כלומר, עד לגיל 25.
יוצא מן הכלל: בתביעות "הולדה בעוולה" (מומים מולדים שלא התגלו בהיריון) השעון לא נעצר וניתן לתבוע עד 7 שנים מיום הלידה בלבד.
חריג גילוי מאוחר של הנזק (סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין)
במקרה שהנזק לא התגלה מיד (לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין), ניתן לתבוע בתוך 7 שנים מיום הגילוי, ובלבד שלא חלפו יותר מ-10 שנים מיום הטיפול הטיפול הרשלני.
חריג התיישנות שלא מדעת (ס' 8 לחוק ההתיישנות)
אם התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת שיש רשלנות או קשר סיבתי לנזק, 7 השנים ייספרו רק מיום הגילוי (חריג נדיר בבתי המשפט).
חריג ליקוי נפשי או שכלי (סעיף 11 לחוק ההתיישנות)
השעון ייעצר כל עוד התובע לא מסוגל לדאוג לענייניו בשל ליקוי נפשי או שכלי ואין לו אפוטרופוס. לפי הלכת ע"א 7805/02 הלפרט נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, מניין הימים יתחיל רק מרגע מינוי אפוטרופוס רשמי.
חריגים נוספים: התנהגות הנתבע והודאה בזכות
חוק ההתיישנות מונה חריגים נדירים הכוללים הטעיה ואיומים מצד הנתבע, או מצב בו הנתבע מודה בכתב בזכות התובע – מה שמפעיל את 7 השנים מחדש מיום ההודאה.
סכנת ה"דקה התשעים"
איחור בהגשת תביעת רשלנות רפואית מעבר לתקופת ההתיישנות יוביל לדחיית התיק.
מעבר לכך, הגשת תביעה ברגע האחרון תאפשר לנתבעים לטעון ל"שיהוי" הגורם לנזק ראייתי (אובדן מסמכים, טשטוש זיכרון הרופאים). במצב כזה, בית המשפט עלול לדרוש מהתביעה רף הוכחה גבוה יותר.
השורה התחתונה: בירור והכנת התיק (איסוף רשומות רפואיות והשגת חוות דעת מומחה) לוקחים חודשים ארוכים. מומלץ לפנות לעורך דין מוקדם ככל הניתן כדי לא לפספס את הרכבת.
