600,000 ש"ח פיצוי בשל אי מתן חיסון RSV

משרד הבריאות קובע מדי שנה קריטריונים ברורים למתן חיסון (נוגדן) Palivizumab (Synagis/Abbosynagis) לתינוקות המצויים בקבוצות סיכון, במטרה למנוע תחלואה קשה הנגרמת על ידי נגיף RSV (Respiratory Syncytial Virus).

נגיף RSV עלול לגרום לברונכיוליטיס, דלקת ריאות, אי-ספיקה נשימתית ואף לסכנת חיים, במיוחד בקרב פגים, תינוקות עם מומי לב מולדים, מחלות ריאה כרוניות או מצבים רפואיים מורכבים נוספים.

בעניינה של התובעת התקיימו מספר גורמי סיכון משמעותיים שחייבו את מתן החיסון, ובהם:

• מום לב מולד.
• יתר לחץ דם ריאתי.
• טיפול תרופתי בשל אי-ספיקת לב.
• תסמונת דאון.

לטענת התביעה, כל אחד מגורמים אלה, ובוודאי הצטברותם, חייב את הצוותים הרפואיים להפנות את התינוקת לקבלת החיסון המונע.

למרות זאת, החיסון לא ניתן, והתינוקת נדבקה בנגיף RSV, פיתחה מחלת ריאות קשה ונגרם לה נזק ריאתי כרוני.

התביעה התבססה על נהלי משרד הבריאות, ספרות מדעית וקווים מנחים שפורסמו ועל חוות דעת של מומחה בכיר לרפואת ריאות ילדים, אשר קבע כי ניתן היה למנוע את מרבית הנזק אילו החיסון היה ניתן במועד.

אחת מטענות התביעה המרכזיות הייתה כשל מתמשך בתיאום בין כלל הגורמים שטיפלו בילדה.

למרות שהתינוקת הייתה במעקב רפואי צמוד הן בקופת החולים והן בבית החולים, אף אחד מהרופאים המטפלים – לא רופאת הילדים בקהילה ולא הקרדיולוגים בבית החולים שליוו את מחלת הלב – לא הפנה אותה לקבלת החיסון בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

התוצאה הייתה כשל מערכתי, שבו כל אחד מהגורמים הרפואיים הסתמך על האחר, ובפועל אף גורם לא דאג למתן הטיפול המונע.

חיסון ה-RSV ניתן בתחילת עונת החורף, בדרך כלל החל מחודש נובמבר.

לטענת התביעה, אילו התינוקת הייתה מקבלת את מנות החיסון במועד, בהתאם לנהלים, הייתה מוגנת מפני ההדבקה או לכל הפחות מפני התפתחות מחלה קשה.

בפועל, בהיעדר חיסון, בתוך שבועות ספורים מפרוץ העונה נדבקה התינוקת בנגיף.

בהיעדר ההגנה שהחיסון אמור היה להעניק, לא הצליחה מערכת החיסון של התינוקת להתמודד עם הנגיף.

מצבה הידרדר במהירות והיא סבלה מקריסה נשימתית חריפה שהצריכה:

• אשפוז ממושך בטיפול נמרץ ילדים.
• הנשמה מלאכותית פולשנית.
• טיפול רפואי אינטנסיבי להצלת חייה.

לפי חוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה, ההנשמה הממושכת והפגיעה הקשה ברקמת הריאה הותירו אצל הקטינה נזק ריאתי בלתי הפיך.

בעקבות הפגיעה הריאתית נזקקת הקטינה לטיפולים אינהלציוניים קבועים, למעקבים רפואיים תכופים ולהמשך טיפול רפואי גם בעתיד.

לטענת התביעה, אילו היה ניתן החיסון בהתאם להנחיות משרד הבריאות, ניתן היה למנוע בסבירות גבוהה מאוד הן את ההידבקות הקשה והן את הנזק הרפואי שנותר.

המומחה מטעם התביעה קבע כי היא נותרה עם נכות נשימתית צמיתה המשפיעה על תפקודה ועל איכות חייה.

חברות הביטוח שניהלו את ההגנה מטעם המוסדות הרפואיים נקטו קו תקיף במיוחד, וטענו בין היתר כי:

• התינוקת כלל לא עמדה בקריטריונים הרפואיים לקבלת חיסון RSV.
• גם אילו הייתה מקבלת את החיסון, הוא לא היה מונע את ההידבקות או את התפתחות המחלה.
• לא נותר כל נזק ריאתי כתוצאה מהאירוע.
• קשיי הנשימה של הקטינה נובעים מתסמונת דאון בלבד ואינם קשורים לנגיף RSV.
• ממילא תפקודה של הקטינה היה מוגבל בשל תסמונת הדאון, ולכן לא נגרם לה נזק נוסף בעל משמעות.

התביעה הפריכה טענות אלה באמצעות חוות דעת מקיפה של מומחה בכיר ברפואת ריאות ילדים, אשר קבע כי:

• התקיימו אצל התובעת מספר אינדיקציות רפואיות עצמאיות שחייבו את מתן החיסון, לא כל שכן- שילובן.
• מתן החיסון היה מונע, בסבירות גבוהה מאוד, את המחלה הנשימתית הקשה.
• הנזק הריאתי הכרוני נגרם כתוצאה ישירה מההנשמה הממושכת ומהפגיעה שגרם נגיף ה-RSV לרקמת הריאה.
• אין בסיס רפואי לטענה שלפיה מדובר בתוצאה טבעית של תסמונת דאון.

בנוסף הציגו עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר טענה משפטית עקרונית: דווקא משום שהתובעת סבלה מתסמונת דאון וממחלות רקע משמעותיות, חובת הזהירות של הרופאים הייתה מוגברת. מחלות הרקע לא הפחיתו את אחריותם – אלא העצימו אותה.

עוד הודגש כי הפגיעה הריאתית אינה "נבלעת" בתוך הנכות הקיימת, אלא מהווה נכות נוספת, עצמאית ומשמעותית, אשר פגעה באופן ממשי ביכולת התפקודית של הקטינה ובעתידה.

ההליך המשפטי הסתיים בהסכם פשרה, במסגרתו קיבלה הקטינה פיצוי בסך 600,000 ש"ח, נוסף על תגמולי המוסד לביטוח לאומי וללא כל קיזוז מהם.

גובה הפיצוי שיקף את מכלול הנזקים שנגרמו לקטינה כתוצאה מאי מתן חיסון ה-RSV, ואת ההשפעה ארוכת הטווח של הפגיעה הרפואית על חייה.

אחת הסוגיות המרכזיות בתיק הייתה שאלת יכולת ההשתכרות העתידית של הקטינה.

חברות הביטוח טענו כי מאחר שהתובעת נולדה עם תסמונת דאון, ממילא לא היה לה כושר השתכרות משמעותי, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בגין פגיעה בהשתכרות.

משרדנו דחה טענה זו והציג תמונה עובדתית וחברתית עדכנית, שלפיה אנשים רבים עם תסמונת דאון משתלבים כיום במסגרות תעסוקה מוגנות ואף בשוק העבודה הפתוח, בהתאם ליכולותיהם האישיות. רבים מהם עובדים, משתכרים בכבוד ומנהלים אורח חיים עצמאי במידה רבה.

נטען כי הפגיעה הריאתית שנגרמה בעקבות הרשלנות הרפואית היא שפגעה באופן מהותי ביכולתה העתידית של הקטינה להשתלב במסגרת תעסוקתית מתאימה, וצמצמה באופן משמעותי את אפשרויותיה לממש את פוטנציאל התעסוקה שלה.

גישה זו התקבלה במסגרת הסדר הפשרה והובאה בחשבון בקביעת גובה הפיצוי.

הנזק הרפואי שנגרם לקטינה הגדיל את היקף העזרה לה היא נזקקת בחיי היומיום.

הפיצוי הביא בחשבון את הצורך בעזרה מוגברת מצד בני המשפחה ומטפלים, הן בתקופת ההחלמה והן בעתיד, לאור מגבלותיה הנשימתיות והצורך במעקב רפואי.

הפגיעה הריאתית חייבה המשך טיפול רפואי לאורך שנים, לרבות:

• מעקבים רפואיים קבועים.
• טיפולי אינהלציה ומשאפים.
• טיפולי פיזיותרפיה נשימתית.
• הוצאות ניידות הכרוכות בקבלת הטיפול.

גם ראש נזק זה נכלל במסגרת הפיצוי ששולם..

בנוסף לנזקים הממוניים, ניתן משקל רב לנזק הלא-ממוני שנגרם לקטינה – ראש הנזק של כאב וסבל, צער ועוגמת נפש.

הפיצוי כלל התייחסות ל:

• הכאב הפיזי שנגרם במהלך המחלה והאשפוז.
• ההנשמה המלאכותית והטיפולים הפולשניים.
• הסבל המתמשך הנובע מהנכות הריאתית.
• הפגיעה באיכות החיים.
• עוגמת הנפש שנגרמה לקטינה.

בדומה לפיצויים המשולמים במקרים אחרים של נזקי גוף ורשלנות רפואית, גם הפיצוי שקיבלה הקטינה במסגרת הסכם הפשרה פטור ממס.

לא כל מקרה שבו מטופל לא קיבל חיסון מקים עילת תביעה.

עם זאת, כאשר קיימות הנחיות מקצועיות ברורות, המטופל עומד בקריטריונים שנקבעו לקבלת טיפול מונע, והרופאים אינם מפנים אותו לקבלת החיסון או אינם מיידעים אותו על זכאותו – עשויה לקום עילה לתביעת רשלנות רפואית.

במקרים אלה נבחנות בין היתר השאלות הבאות:

• האם המטופל עמד בקריטריונים המקובלים לקבלת החיסון?
• האם הרופאים הפנו את המטופל לביצוע חיסון או לכל הפחות ידעו אותו על הצורך/אפשרות להתחסן ?
• האם היה כשל בתיאום בין הגורמים המטפלים?
• האם מתן החיסון היה צפוי למנוע את הנזק?
• האם נגרם נזק בשל אי מתן החיסון?

כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, בהתבסס על התיעוד הרפואי, הנחיות הגופים המקצועיים כמו משרד הבריאות ואיגודים מקצועיים, קווים מנחים שפורסמו, פרסומים מדעיים וחוות דעת מומחים.

משרד עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מתמקד באופן בלעדי בניהול תביעות רשלנות רפואית מורכבות נגד בתי חולים, קופות חולים, רופאים וחברות ביטוח.

ייחודו של המשרד הוא בטיפול אישי וישיר של כל תיק על ידי השותפים המייסדים, החל מפגישת ההיכרות עם הלקוח ובחינת המסמכים הרפואיים ועד לסיום ההליך המשפטי, ללא העברת ניהול התיק לעורכי דין זוטרים, שכירים או מתמחים.

גישה זו מאפשרת בניית אסטרטגיה משפטית מדויקת, ירידה לפרטים וניהול מקצועי של תיקים רפואיים מורכבים, הדורשים שילוב בין ידע רפואי, ניסיון משפטי רב שנים ויכולת להתמודד עם חוות דעת של מומחים מטעם המוסדות הרפואיים.

עו"ד אביחי דר הוא מחבר הספר "רשלנות רפואית" (הוצאת בורסי, 2022), הנחשב לאחד מספרי העיון המקצועיים בתחום ומשמש מקור ידע לעורכי דין ולאנשי מקצוע.

אם ילדכם לא קיבל חיסון RSV למרות שהיה זכאי לו ונגרם נזק בעקבות אי מתן החיסון, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית.

בדיקה מקצועית של המסמכים הרפואיים יכולה להבהיר האם התקיימה חריגה מסטנדרט הטיפול הרפואי, האם ניתן היה למנוע את הנזק, ומהו היקף הפיצוי שניתן לתבוע.

משרד עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מלווה משפחות בתביעות רשלנות רפואית מורכבות, תוך הסתייעות במומחים רפואיים מהמובילים בישראל ובניהול אישי של כל תיק.

המשרד פועל על בסיס שכר טרחה המותנה בהצלחה, כך שהתשלום נגבה רק במקרה של קבלת פיצוי.