נסיבות המקרה: פגיעה בכלי דם מרכזי ודימום קטלני בניתוח מעקף עורקי
המנוח, קשיש בשנות השבעים לחייו ומעשן כבד, החל לסבול מצליעה לסירוגין עקב חסימות עורקיות ברגליו. בעקבות כך, הוא הוכנס לניתוח מורכב לצורך יצירת מעקף לעורקים החסומים (ניתוח ABF). במהלך הפרוצדורה פגעו המנתחים בכלי דם גדול בבטנו של המנוח. הפגיעה גרמה לדימום קיצוני שחייב מתן של 12 מנות דם. מספר שעות לאחר סיום הניתוח, מערכות גופו של המנוח קרסו והוא הלך לעולמו.
טענות התביעה: ניתוח מיותר ופגיעה בווריד בבטן
ביצוע ניתוח מיותר
מומחה כלי דם קבע כי לא היה צורך בניתוח הגדול והמסוכן, וכי לא הוצעו למטופל חלופות טיפוליות פחות פולשניות
החמצת אנומליה מבנית בכלי הדם של המנוח
הצוות הרפואי כשל בהערכת הסיכונים ולא אבחן מראש מבנה אנטומי חריג שהיה מונע את הפגיעה בווריד במהלך הניתוח.
ניהול כושל של הדימום בניתוח
הטיפול בדימום בניתוח היה מוטעה ובוצע ללא פתיחת בטן חוזרת – מה ששלל סיכוי למנוע את המוות
טענות ההגנה: סבירות ההחלטה הניתוחית ותוחלת חיים מקוצרת מראש
- ההחלטה לנתח, ההכנה לניתוח והניתוח עצמו – בוצעו בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל.
- מצב בריאותי בסיסי מורכב: ההגנה הדגישה כי מדובר באדם קשיש, חולה כרוני ומעשן כבד, אשר סבל ממגוון מחלות רקע שונות שהשפיעו על יציבותו הרפואית.
- תוחלת חיים קצרה מראש: הצוות הרפואי טען כי תוחלת החיים הצפויה של המנוח ללא קשר לניתוח הייתה קצרה ביותר ממילא, ועמדה על פחות מ-10 שנים בשל מצבו הבריאותי.
הפרכת ההגנה: הוכחת קשר סיבתי בין הפגיעה לכירורגיה רשלנית
טענות ההגנה הופרכו באמצעות חוות דעתו של פרופסור מומחה לכירורגיית כלי דם. המומחה הוכיח כי מותו של המנוח לא נבע ממחלות הרקע, אלא מהחלטות ניתוחיות שגויות ורשלניות. נקבע כי הפגיעה בכלי הדם והניהול הכושל של הדימום – לרבות ההימנעות מפתיחת בטן חוזרת לעצירתו – הם שחרצו את גורלו של המטופל בטרם עת.
תוצאת ההליך: 550,000 ש"ח פיצוי עקב רשלנות בניתוח כלי דם
בעקבות המלצת בית המשפט, הופנו הצדדים לגישור שבו נקבע פיצוי של 550,000 ש"ח – סכום המהווה פתרון מיטבי המפצה את יורשיו בגין ראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.
בהסכם פשרה
פטור ממס
פרסום המקרה בעיתון ידיעות אחרונות
