נסיבות האירוע: היעדר מעקב אחר צוואר הרחם בהריון תאומים
התובעת הרתה עם תאומים, לאחר טיפולי הפריה. רופא הנשים בקופת החולים אשר היה אחראי על מעקב ההריון שלה, לא הפנה אותה למרפאת הריון בסיכון, לא ביצע מעקב מתאים, ולא זיהה התקצרות מוקדמת ומתקדמת של צוואר הרחם. כתוצאה מכך, החלה לידה מוקדמת בשבוע 28 ללא מתן טיפול מונע (סטרואידים ומגנזיום), ואחת מהתאומות נולדה עם נזק מוחי מסוג PVL ושיתוק מוחין.
טענות התביעה: אי-הפניה לסיכון גבוה ומניעת טיפול מגן
לצורך ביסוס עילת התביעה, תמכנו את הטענות בחוות דעת מקצועית של מומחה לגינקולוגיה ומיילדות, אשר פרט את מחדלי המעקב הרפואי (לחצ/י לפרטים נוספים על המקרה):
היעדר הפניה וניטור חסר
המומחה קבע כי הרופא סטה מהפרקטיקה משלא הפנה את התובעת למרפאת הריון בסיכון, ונמנע מניטור סדור של צוואר הרחם חרף הסיכונים.
אי מתן הנחיות מתאימות
העדר המעקב הרציף מנע קבלת החלטות נדרשות בזמן אמת, לרבות הפניית האם לשמירת הריון.
מניעת טיפול תרופתי מגן
המחדל האבחוני שלל מהיולדת אפשרות לקבל סטרואידים להבשלת מערכות העובר ומגנזיום להגנה מוחית.
טענות ההגנה: מעקב תקין ולידה מוקדמת בלתי נמנעת
קופת החולים דחתה את הטענות לאחריותה וטענה להגנתה את הטענות הבאות:
- מעקב ההיריון בוצע באופן עקבי, בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל וללא כל חריגה.
- התפתחות הלידה המוקדמת הייתה בלתי נמנעת ולא ניתן היה לעכבה באמצעים רפואיים סבירים.
- הנזק המוחי של הפגית נובע מעצם לידתה המוקדמת בשבוע ה-28, ללא קשר לאיכות המעקב או היעדר טיפול.
הפרכת ההגנה: חובת מעקב תכוף ומתן סטרואידים ומגנזיום
- הראינו כי ספרי הלימוד במיילדות וגינקולוגיה קובעים מפורשות כי הריון תאומים כרוך בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת ולכן נחשב להריון בסיכון המחייב טיפול ומעקב מתאימים.
- הצגנו ספרות מדעית המראה התועלת הרבה והצורך בביצוע מעקב תכוף אחר אורך צוואר הרחם במקרים אלו.
- הוכחנו כי גילוי מוקדם של התקצרות צוואר הרחם מאפשר התערבות רפואית יעילה ומתן טיפול בצלסטון ומגנזיום שהיה מונע את הנזק המוחי של הפגית.
תוצאת ההליך: 4.8 מיליון ש"ח פיצוי ברשלנות בהריון תאומים
בית המשפט המחוזי בתל אביב הפנה הצדדים לגישור שהוביל לחתימה על הסכם פשרה בו חויבה קופת החולים לשלם סכום חד פעמי בסך של 1,800,000 ש"ח, זאת בנוסף לתגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של כ-3,000,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: סיעוד, טיפולים, אובדן השתכרות וכאב וסבל
סכום הפיצוי הורכב בעיקר מראשי הנזק של אובדן כושר השתכרות מגיל 21 ועד גיל פרישה, הוצאות סיעוד ועזרה של צד שלישי, עלויות ניידות, עלויות טיפולים רפואיים ופארא-רפואיים (דוגמת פיזיותרפיה) ועלויות התאמות דיור הכרחיות. כמו כן, סכום הפיצוי כלל מרכיב משמעותי של נזק לא ממוני בגין כאב וסבל. כאמור, הסכום החד-פעמי חושב לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי.
בהסכם פשרה
סכום כולל פטור ממס
