נסיבות האירוע: איחור בהפניה ל-MRI וגידול מנינגיומה בעמוד השדרה
התובע סבל במשך שנים מכאבי גב תחתון מלווים בהקרנה לרגליים, ונבדק על ידי מספר רופאים ובהם אורתופדים ונוירולוגים. למרות תלונותיו החוזרות, בדיקת הבחירה לתלונותיו – MRI עמוד שדרה – לא בוצעה במשך שנים ארוכות.
כתוצאה מהעיכוב, הגידול השפיר מסוג מנינגיומה בעמוד השדרה המשיך לגדול ולחץ על חוט השדרה עד להופעת חולשה בכף הרגל ובעיות בסוגרים. רק אז הופנה התובע לבדיקת MRI ועבר ניתוח לכריתת הגידול. הגידול הוצא בשלמותו, אך בשל האיחור נותר התובע עם נזק דחיסה ועם נכות נוירולוגית שיורית קבועה.
טענות התביעה: הימנעות מבדיקת MRI וגרימת נזק דחיסה לחוט השדרה
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה לנוירו-כירורגיה מהדסה עין כרם, שקבעה כי התנהלות הרופאים באבחון הייתה רשלנית. על בסיס קביעה זו, טענה התביעה כדלקמן:
הימנעות מביצוע בדיקת MRI
הרופאים התעלמו מתלונותיו הממושכות של התובע ונמנעו מהפנייה בזמן לבדיקת MRI עמוד שדרה.
גרימת נזק מצטבר
האיחור באבחון איפשר לגידול המנינגיומה לגדול ולהפעיל לחץ ממושך ומזיק על חוט השדרה.
הותרת נכות קבועה
למרות הסרת הגידול בניתוח, התובע נותר עם נזקים שיוריים ובהם חולשה קלה ברגליים.
טענות ההגנה: כאבי גב נפוצים והגידול הוסר בהצלחה
ההגנה טענה כי הטיפול שניתן לתובע היה סביר בהתאם לתסמינים שהציג לאורך השנים, וכי כאבי גב תחתון נפוצים באוכלוסייה ואינם מחייבים באופן אוטומטי ביצוע בדיקת MRI לכל מטופל. בנוסף, נטען כי הגידול הוסר בהצלחה מלאה וכי מצבו הנוכחי של התובע מושפע מתהליכים ניווניים טבעיים.
הפרכת ההגנה: התסמינים חייבו בירור והיעדר הבדיקה גרם לנזק קבוע
טענות ההגנה הופרכו באמצעות חוות הדעת הרפואית החד-משמעית של המומחה לנוירוכירורגיה שהוכיח כי תסמיניו של התובע דרשו בירור מתקדם הרבה קודם לכן. הקשר הסיבתי בין היעדר הבדיקה לבין הנזק הנוירולוגי הוכח ובוסס בראיות מדעיות (מחקרים בכתבי עת יוקרתיים), והובהר כי גילוי מוקדם היה מונע את הנזק הקבוע לחוט השדרה.
תוצאת ההליך: 800,000 ש"ח פיצוי על איחור באבחון גידול בגב
הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, על בסיס הצעת פשרה של השופט שדן בתיק (במסגרת הליך של תחשיבי נזק). בהסדר נקבע כי התובע יפוצה בסכום חד פעמי של 800,000 ש"ח בגין האיחור באבחון והנזקים שנגרמו לו.
חישוב הפיצוי: פגיעה בתפקוד וכאב וסבל חרף המשך העבודה
אף על פי שהתובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה ולא חלה ירידה ישירה בשכרו, הובאו בחשבון במסגרת הפשרה הפגיעה בכושר השתכרותו הכללי ובתפקודו היומיומי. לכך נוספו פיצויים משמעותיים בגין נזקים לא ממוניים ניכרים הכוללים כאב וסבל.
בהסכם פשרה
פטור ממס
