נסיבות האירוע: כשל בהעברת מידע על ממצא חריג בממוגרפיה ואובדן זמן קריטי
המנוחה ביצעה בדיקת ממוגרפיה שגרתית במכון הדמיה, שתוצאותיה הדגימו ממצא חריג המחייב המשך בירור. פענוח ההדמיה הועבר לרופא המשפחה, אשר תייק את הדוח בתיק הרפואי מבלי לעדכן את המטופלת או להפנותה לביופסיה. כעבור כשנתיים, פנתה המטופלת לבירור עקב מישוש גוש בשד, ואובחנה עם סרטן שד בשלב מתקדם. בדיעבד התברר כי הממצא עליו העידה ההדמיה הראשונה מעולם לא תוקשר אליה. חרף טיפולים אונקולוגיים קשים, המטופלת נפטרה כעבור כשנה וחצי עקב פיזור המחלה.
טענות התביעה: התרשלות רופא המשפחה וכשל במנגנון הדיווח של המכון
כתב תביעת הרשלנות הרפואית שערכנו התבסס על מספר כשלים מרכזיים בטיפול:
מחדל מכון ההדמיה
המכון לא וידא שרופא המשפחה קרא את התוצאות, ולא עדכן את המטופלת בעצמו על הממצא המסוכן.
רשלנות רופא המשפחה
הרופא התעלם לחלוטין מדוח הבדיקה, לא דיווח למטופלת ולא הפנה אותה לביופסיה דחופה.
אובדן סיכויי החלמה
אילו היו מדווחים למטופלת על הממצא בזמן, הגידול היה מוסר בשלב מוקדם וחייה היו ניצלים.
טענות ההגנה: גלגול אחריות למכון ההדמיה ושלילת הקשר הסיבתי לפטירה
עורכי הדין שייצגו את רופא המשפחה טענו כי האחריות ליידוע המטופלת בממצא חריג מוטלת באופן בלעדי על מכון ההדמיה שביצע את הבדיקה. עורכי הדין של מכון ההדמיה טענו כי לאור מאפייניו האגרסיביים של הגידול, גם אם המחלה הייתה מאובחנת במועד חייה של המטופלת לא היו ניצלים.
הפרכת ההגנה: חובת רופא המשפחה וחוות דעת אונקולוגית חד-משמעית
טענות ההגנה הופרכו לחלוטין: הובהר כי רופא המשפחה משמש כ"מנהל המקרה" (Case Manager) ועליו החובה לעקוב אחר תוצאות בדיקות שהפנה אליהן, בעוד שמכון ההדמיה מחויב במקביל לנוהל "סגירת מעגל" הכולל וידוא קבלת התשובה החריגה אצל הרופא והמטופלת. בנוסף, הוכח מדעית באמצעות חוות דעת אונקולוגית כי מאפייני הגידול במועד בדיקת הסקר היו מאפשרים כריתה מקומית המרפאה את המחלה כליל, ואובדן סיכויי ההחלמה נובע במישרין מהעיכוב.
תוצאת ההליך: 3,000,000 ש"ח פיצוי בגין איחור באבחון סרטן שד
לאחר הגשת כתב התביעה וחוות הדעת הרפואיות המקיפות, הבינו הגורמים הנתבעים כי לא יוכלו להתחמק מאחריות למחדל שביצעו. בית המשפט הפנה את הצדדים להליך גישור, שבסיומו הגענו להסכם פשרה במסגרתו שולם למשפחת המנוחה פיצוי כספי כולל בסך 3,000,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: אובדן סיכויי החלמה, השתכרות וקיצור תוחלת חיים
חישוב הפיצוי התבסס על השילוב שבין פטירה בגיל יחסית צעיר לבין נתוני השתכרות גבוהים של המנוחה עובר לאירוע. בהתאם, נפסק פיצוי משמעותי בגין אובדן השתכרות ב"שנים האבודות", קיצור ניכר בתוחלת החיים, עזרת הזולת ואובדן שירותי אם ורעיה, לצד פיצוי הולם בגין הכאב והסבל הקשים שחוותה עד מותה בשל שלילת סיכויי החלמתה.
בהסכם פשרה
פטור ממס
פרסום המקרה בידיעות אחרות: "תביעה: לא נשלחה לבירור אחרי ממוגרפיה בעייתית – ונפטרה מסרטן"
