רשלנות של רופא משפחה בקופת החולים

קופת החולים הקהילתית היא מקום המפגש התדיר ביותר והזמין ביותר של כל אחד מאיתנו עם מערכת הרפואה. פעמים רבות רופא המשפחה מלווה את המטופל שנים ארוכות, מצעירותו ועד זקנתו, בכל תחנות חייו השונות, לפעמים תוך יצירת קשרי חברות אישיים של ממש.

אבל גם התפתחותם של קשרי חברות, אינם צריכים כמובן להשכיח את העובדה שפערי המידע ויחסי הכוח בין רופא המשפחה למטופל אינם שוויוניים, וככאלה, מחייבים חובת זהירות מצד הרופא המטפל כלפי המטופל, לרבות חובת גילוי נרחבת באשר לטיפולים קיימים, בדיקות סקר שונות, תרופות מתאימות וכו'.

מהי אם כן רשלנות רפואית בקופת החולים, ומהן הנסיבות השכיחות למקרי רשלנות רפואית של רופא המשפחה- כל זאת ועוד במאמר זה.

החובה של רופא המשפחה בקופת החולים לשתף החולה בהחלטות הנוגעות לבריאותו

כפי שבית המשפט העליון התבטא לא אחת, מזמן תם עידן הפטרנליזם בו הרופא הינו ה"יודע כול" ואינו צריך לשתף את המטופל ההדיוט בהליך קבלת ההחלטות הרפואית. על הרופא לשתף החולה בבחירת סוג הטיפול המתאים לו, ואם ישנן מספר אלטרנטיבות אזי ליידע החולה על כך ולעמוד אתו על ההבדל בין האפשרויות הרלוונטיות – סיכונים מול סיכויים, יתרונות מול חסרונות וכו'. בית המשפט העליון עמד על חובה זו מספר פעמים ויפים לדוגמה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין בע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם בנבו, ב-22.6.09, שם בע' 27, פסקה ז' לפסה"ד של כב' השופט רובינשטיין):

"פטרוניות רפואית- ולוא גם מתוך מלוא הכוונות הטובות- מקומה לא יכירנה עוד; בפרשת דעקה ציינה השופטת שטרסברג כהן את מגמת הכרסום בגישה הפטרנליסטית, 'מגמה המתאפיינת בהעתקת מרכז הכובד מן הרופא המטפל לעבר החולה, שיוכר כך על מעמד הבכורה בתהליך גיבוש החלטה על ביצוע טיפול רפואי בגופו'. על כן הקביעה, כמו זו של מומחה הנתבעים בנידון דידן, כי אין מקום "להפחיד" את החולה ועל כן אין צורך לספר לו על חשש, כגון בענייננו, לקרע ברחם כתוצאה מפיטוצין, אף אם מדובר בסיכון שאינו שכיח, הם בחינת ספרי דורות קודמים" [ההדגשות אינן במקור].

תפקידו של רופא המשפחה לרכז הטיפול בחולה, להפנותו לבירור הנדרש ולעקוב אחר תוצאותיו

בתי המשפט גם עמדו על כך שלרופא המשפחה, מתוקף תפקידו, אחריות מיוחדת כלפי המטופל בתור הרופא שמרכז הטיפול בו, "האבא הרפואי", שאליו מתנקזים דיווחי הרופאים המקצועיים השונים והבדיקות הרפואיות השונות אליהן נשלח המטופל (בדיקות מעבדה, צילומי הדמיה וכו'). רופא המשפחה הוא מעין "תחנת ממסר", שאליה מגיעים הדיווחים מהמקורות השונים, ובה צריך להיעשות עיבוד המידע הכולל על ידי רופא המשפחה, וקבלת ההחלטה על הצעד הבא. אין פירוש הדבר, כמובן, שמרופא המשפחה נדרש רף הבנה וידע גבוה בכל סוגי המומחיות הרפואיים. לא זאת הציפיה ממנו. אך בהחלט יש ציפיה מרופא המשפחה להפנות את המטופל לבדיקות ולרופאים המומחים המתאימים לבירור מצבו הנתון, תוך העברת כל המידע הרלבנטי שהצטבר אצל רופא המשפחה לגבי החולה, וכמובן מעקב אחר תוצאות הבירור.

סוג תביעות נפוץ אחר נגד רופאי משפחה בקופות החולים הוא באי הפניה למומחה הנכון או לבדיקה הנכונה בהתאם למצבו של החולה הנגלה לעיני הרופא. מחובתו של רופא המשפחה להפנות את המטופל לרופא בעל המומחיות הספציפית לטיפול במחלתו של המטופל. אם החליט רופא המשפחה לטפל באותה בעיה או מחלה בעצמו, הרי שעליו לדעת שנוטל הוא על עצמו אחריות כבדה מאוד, שכן במידה שיתרשל בטיפול זה תוך קבלת החלטות לא נכונות- התביעה תהיה כלפיו וחוסר מומחיותו בתחום בו פעל בעצמו במקום להפנות המטופל יפעל לרעתו.

רשלנות חמורה אף יותר היא כאשר מגיעה לידיו של רופא המשפחה תוצאת בדיקה כלשהי מרופא אחר או ממכון בדיקה כלשהו עם המלצה והוראות להמשך בירור נוסף, והוא אינו עושה איתה דבר מחמת שיכחה, למשל.

רשלנות בקופת חולים בעת מעבר מטופל בין מרפאות

מקרה נפוץ נוסף של רשלנות רופאי משפחה הוא במקרה שהמטופל עובר ממרפאה למרפאה של אותה קופה, והרופא הקולט איננו טורח לבקש את התיק מהמרפאה הקודמת ו/או להיפגש עם המטופל כדי "ליישר קו" ולקבל מידע על הרקע הרפואי שלו עד כה, המשך טיפול אם נדרש, תרופות קבועות וכו'. פעולה פשוטה שכזו עשויה למנוע נפילה של המטופל בין הכיסאות, שעלולה להיות גם קטלנית. במקרה שכזה ניתן יהיה לתבוע הן את רופא המשפחה "המעביר" והן את רופא המשפחה "הנעבר" בגין הכשל בהעברת המידע.

להלן מספר דוגמאות מתביעות שניהלנו בשל רשלנות רפואית בקופת חולים:

הרופא לא עיין בתוצאות והמטופלת נפטרה

רופא משפחה קיבל תוצאות ממוגרפיה לא תקינות שנשלחו אליו מהמכון הבודק אליו היפנה את המטופלת שלו לבדיקה שגרתית. התוצאות כללו המלצה להמשך בירור נוסף באולטראסאונד של ממצא חשוד בשד. רופא המשפחה שכח להביא הדבר לידיעת המטופלת או להפנותה לבירור הנוסף, וכעבור מספר חודשים התפרצה אצלה מחלת הסרטן ולא ניתן היה להצילה ממוות.

הרופא התעלם מהתלונות והמטופלת עברה התקף לב

רופא משפחה קיבל במרפאתו מטופלת בשנות החמישים לחייה, עם גורמי סיכון לפתח התקף לב. המטופלת התלוננה כי יום קודם חוותה אירוע של תעוקת חזה לראשונה בחייה. הרופא ביצע אק"ג שהיה תקין אך לא הפנה המטופלת לבירור מיידי במיון בי"ח, כנדרש במצבים אלו. הרופא לא היה מודע לכך שאק"ג תקין אינו שולל התקף לב מתגבש. למחרת חוותה האישה התקף לב חמור, שהותיר אותה עם נזקים בלתי הפיכים.

המטופל לא הופנה ל-MRI והגידול לא אובחן בזמן

מטופל התלונן שוב ושוב אצל רופא משפחה על כאבים בגבו התחתון, תחושת זרם ברגליים וקשיים בהליכה. רופא המשפחה היפנה אותו שוב ושוב לפיזיותרפיה, במקום להפנותו לבדיקת ההדמיה המתאימה, או לכל הפחות, לבדיקת רופא מתאים, דהיינו נוירולוג. לאחר שנים הופנה החולה למיון בית חולים, בוצע ,RI ואובחן גידול שלוחץ על חוט השדרה. הגידול הוסר בניתוח, אולם החולה נותר פגוע בשל הלחץ המתמשך של הגידול על חוט השדרה.

קופות החולים נוהגות במסגרת ההליך המשפטי  לזרוק את האחריות על החולה: המטופלת הייתה צריכה לברר את תוצאות הממוגרפיה בעצמה (אז מה אם התוצאה נשלחה לרופא המטפל ולא אליה? אז מה אם המטופלת חשבה שהכל תקין כי לא התקשרו אליה מהמכון?). המטופלת לא הציגה תלונות קלאסיות של התקף לב והאק"ג התקין היה מספק. לגבי המקרה השלישי- טרם הוגש כתב הגנה, אזי לא נוכל לספר לכם מה היה הטיעון היצירתי הפעם של קופת החולים.

לסיכום, רשלנות רפואית בקופת חולים מתרחשת לא אחת בשל התרשלות של רופא המשפחה- ה"אבא הרפואי" של המטופלים, האמור לבצע בירורים כנדרש על מנת לאבחן מצב המטופל ואם צריך להפנותו לצורך כך לבירור המתאים (בדיקות שונות, רופאים מומחים, חדר מיון וכו'). הפרת חובתו זו של רופא המשפחה, בין אם בשל התעלמות מתלונות החולה או סימנים שמציג ו/או בשל אי הפנייתו לביצוע הבירור הנדרש (או חוסר מעקב אחר תוצאות הבירור), תהווה על פי רוב עילה לתבוע את קופת החולים בשל רשלנות רפואית.

אם את/ה חושד/ת כי נגרם לך נזק רפואי בשל רשלנות רפואית בקופת החולים, מומלץ לפנות לייעוץ עם עורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית.

למידע נוסף בנושא רשלנות בקופות החולים ראו גם:

יצירת קשר

לפניה מהירה