בית המשפט אישר הסדר פשרה במסגרתו ישלמו קופת חולים ובית חולים פיצוי בסך 900,000 ש"ח לבעלה של אישה בת 53 שנפטרה בשל איחור באבחון ובטיפול במחלת מעי קטלנית (CHRONIC MESENTERIC ISCEHMIA).
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר אשר ייצגו האלמן בתביעה, מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות שגרמה למותה של המנוחה ואיך נקבע הפיצוי ששולם בתביעה
המנוחה, אישה בת 53, עקרת בית ואם לילד נכה, התלוננה במשך שנים על כאבי בטן לאחר אכילה. על אף שדובר בתלונות כרוניות, מתמשכות, ולמרות העובדה שתלונות שכאלו מצריכות ביצוע בדיקת סיטי בטן, לא בוצע למנוחה הבירור הנדרש. זאת, גם כאשר מספר ימים לפני מותה, פנתה לבית החולים עם סימנים לסבל של המעי. מחלת המעי הכרונית של המנוחה- CMI – אובחנה באיחור, כשהיה כבר מאוחר מדי ולא ניתן היה כבר להציל חייה של המנוחה בשל סבל מתמשך של המעי והופעת נמק.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי- כירורג בכיר המתגורר בארה"ב, אשר קבע כי שרשרת כשלים במספר הזדמנויות שונות, מנעה האפשרות לאבחן מחלת המעי של המנוחה טרם קריסתה. להלן עיקרי קביעותיו של המומחה:
- המנוחה התלוננה במשך שנים בקופת החולים על כאבי בטן הקשורים באוכל, אולם רופאי קופת החולים נמנעו מלהפנות המנוחה לבדיקת CT בטן ולהתקדם באבחנה, גם לאחר שאבחנות אחרות נשללו, אולטראסאונד בטן פוענח כתקין, וטיפול תרופתי לא הועיל. בדיקת CT בטן הייתה מאבחנת את המחלה הכרונית ממנה סבלה המנוחה-CHRONIC MESENTERIC ISCEHMIA (CMI-הפרעה באספקת הדם למעי), ומאפשרת טיפול מוצלח בה, שהיה מונע את התפתחות נמק המעי בהמשך ואת מותה של המנוחה. גם האנמנזה שנלקחה מהמנוחה הייתה שטחית ומרושלת- כאשר ידוע כי החולה האופייני שמפתח CMI הוא אישה בגיל העמידה עם סיפור ממושך של תסמינים בטניים, לרבות כאב בטן לאחר אוכל.
- לאחר שהמנוחה התלוננה על כאבי בטן מזה כ-3 שבועות, הקאות ושלשולים, הופנתה היא למיון בית החולים. גם רופאי בית החולים נמנעו מנטילת אנמנזה מלאה ונכונה ומביצוע בדיקת ההדמיה הנכונה-CT. במשך 4 ימים אושפזה המנוחה בבית החולים, כשהיא ממשיכה להקיא ולשלשל, אך אובחנה בצורה רשלנית וללא כל הסבר הגיוני וממצאים אובייקטיביים כסובלת מגסטרואנטריטיס (דלקת זיהומית של הקיבה והמעי). באופן תמוה, על אף שההקאות והשלשולים נמשכו, על אף שתוצאות בדיקות המעבדה היו מחשידות ובלתי תקינות, על אף שצילום בטן שבוצע ביום השחרור היה מחשיד ובלתי תקין, וללא ביצוע בדיקת CT בטן, שוחררה המנוחה לביתה מן האשפוז – פעולה הרת אסון שחרצה את גורלה של המנוחה למוות.
- גם ביצוע CT בטן ואיבחון ה-CMI במהלך אישפוזה זה של המנוחה בבית החולים, היו מאפשרים עדיין ביצוע פעולות כירורגיות ואסקולריות דחופות שהיו מצילות את חיי המנוחה.
- למחרת שחרורה מבית החולים, שבה ופנתה המנוחה לרופאת קופת החולים כשהיא מתלוננת על המשך כאבי הבטן וההקאות, אולם רופאת קופת החולים נצמדה לאבחנת הגסטרואנטריטיס השגויה של בית החולים, הוסיפה ורשמה למנוחה את הטיפול האנטיביוטי שנרשם לה עם שחרורה מבית החולים ושכלל לא הועיל לה, ונמנעה מלהפנות המנוחה בחזרה לבית החולים.
- שתי יממות יקרות נוספות חלפו, ומשהחמיר מצבה של המנוחה, הובהלה היא שוב לביה"ח- אך היה זה מאוחר מדי. רק כעת בוצעה בדיקת CT שהדגימה את החסימה בעורקים המספקים דם למעי, אולם כעת נוצרה כבר איסכמיה חריפה של המעי (AMI-ACUTE MESENTERIC ISCHEMIA) עם נמק של המעי. המנוחה הוכנסה לניתוח, אולם המעי, כמו גם הקיבה, כיס המרה והתריסריון, כבר נימוקו, אלח הדם התפשט ולא ניתן היה עוד להציל את המנוחה.
ישנם כללים ברורים לחישוב פיצויים בשל מוות מרשלנות רפואית. במקרים אלו נתוני הנפגע, גילו ועיסוקו ערב פטירתו, כמו גם מצבו המשפחתי, נזקיהם של התלויים בו טרם מותו וכן הכאב והסבל ומספר שנות החיים שנגדעו בשל הרשלנות, הם-הם שיכתיבו גובה הפיצוי שייפסק בכל מקרה ומקרה.
בתביעה זו הופנו הצדדים על ידי בית המשפט להליך של גישור, לאחר שהליך פשרה במסגרת בית המשפט עצמו (תחשיבי נזק) כשל. הצדדים פנו למגשרת מוכשרת בתחום הרשלנות הרפואית, עוה"ד דפנה רוזן-זינגר ז"ל, אשר הצליחה להביאם לידי הסכם פשרה לפיו ישולמו לאלמן של המנוחה 900,000 ש"ח, רובם ככולם בשל "אב הנזק" של קיצור תוחלת חיים (המנוחה הייתה עקרת בית).