נסיבות האירוע: פגיעה בעורק ראשי בניתוח בטן (אפנדיציט)
ניתוח לפרוסקופי להסרת תוספתן מתחיל בהחדרת מחט לניפוח הבטן, פעולה הדורשת תנועה מבוקרת ודיוק. בניתוח שעברה התובעת בבית החולים רמב"ם, המנתח החדיר את המחט בטכניקה כוחנית ושגויה שניקבה כלי דם גדול (עורק הכסל). הדימום המסכן חייב נטישה של הפרוצדורה הזעירה ומעבר מיידי לפתיחת בטן דחופה, שהותירה את התובעת עם צלקות נרחבות וטראומה נפשית.
טענות התביעה: רשלנות בהחדרת מחט וגרימת פגיעה בכלי דם גדול בניתוח בטן
לתביעה צורפה חוות דעת של מומחה בכיר לכירורגיה כללית, אשר קבע כי הפגיעה בעורק הכסל המשותף נבעה ישירות מביצוע לקוי של ההליך הכירורגי העולה כדי רשלנות בניתוח:
טכניקה כוחנית
המנתח הפעיל כוח מופרז ואגרסיבי בעת החדרת מחט הוורס (Veress) הראשונית לחלל הבטן, מה שהוביל לניקוב ישיר של כלי הדם.
זווית חדירה שגויה
הדיקור וניפוח הבטן בוצעו באלכסון וללא שליטה מספקת, במקום בקו אנכי מבוקר כפי שדורשת הספרות הרפואית בגישה ה"עיוורת".
אי-התאמה למבנה הגוף
חרף דופן בטנה העבה של התובעת, המנתח לא נקט במשנה זהירות ולא שקל טכניקות חדירה חלופיות.
טענות ההגנה: פגיעה בכלי דם גדול כסיבוך נדיר ולא כרשלנות
במסגרת ההליך המשפטי, דחה בית החולים את טענות התביעה והציג קו הגנה שהתבסס על הטיעונים הבאים:
- התנהלות כירורגית זהירה: בית החולים טען כי המנתח פעל במקצועיות, תכנן את הפעולה כראוי ונקט במקסימום המיומנות והזהירות הסבירה.
- סיבוך רפואי בלתי תלוי: לטענת ההגנה, פגיעה כזו בכלי דם גדול היא סיבוך כירורגי מוכר (אף אם נדיר), העלול להתרחש ללא קשר למידת המיומנות שהופעלה.
- היעדר אמצעי מניעה חלופיים: הנתבעים עמדו על כך שלא היו בנמצא אמצעי זהירות נוספים שניתן היה לנקוט בהם בשלב זה כדי למנוע את הפגיעה, מלבד ויתור מראש על הגישה הלפרוסקופית.
הפרכת ההגנה: הוכחת רשלנות מכוח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו"
בית המשפט דחה את עמדת הנתבעים וקבע בפסק דין בתביעת רשלנות רפואית כי הופר סטנדרט הטיפול הסביר, מן הנימוקים הבאים:
- היעדר תרחיש קליני חלופי: ההגנה לא הצליחה לספק כל הסבר או גורם מנתק אחר שיצדיק את העובדה שבעורק נפערו שני נקבים התואמים בדיוק לקוטר המחט, למעט חדירה כוחנית.
- קריסת טענת "הסיבוך המוכר": בית המשפט שלל את הטענה לסיבוך טבעי או שגרתי, וקבע פוזיטיבית כי הנזק נבע ממידת חדירה ראשונית שאינה הולמת את הנדרש.
- העברת נטל הראיה (ס' 41 לפקנ"ז): נקבע כי בנסיבות המקרה (שליטה מלאה של הצוות על ציוד הניתוח והיעדר ידיעה של המטופלת) קמה חזקת התרשלות ("הדבר מדבר בעד עצמו"), ובית החולים כשל מלהוכיח כי לא התרשל.
תוצאת ההליך: פסק דין ופיצוי בסך 556,500 ש"ח בגין פגיעה בעורק בניתח בטן
בית משפט השלום בכפר סבא קיבל את התביעה וקבע פוזיטיבית כי מנתחי בית החולים התרשלו. השופטת ביססה את פסק דינה על כישלון ההגנה לספק הסבר סביר לנזק (חזקת "הדבר מדבר בעד עצמו"), וקבעה כי הפגיעה נגרמה עקב שימוש לקוי בכוח בלתי מבוקר. לאור זאת, חויב בית החולים בפסק דין לשלם לתובעת פיצויים והוצאות משפט בסכום כולל של 556,500 ש"ח (הפטורים ממס).
חישוב הפיצוי: הפסדי שכר עתידיים, כאב וסבל ועזרת הזולת
סכום הפיצוי נגזר מנתוניה האישיים של התובעת, מפוטנציאל ההשתכרות שלה ומהנכות המשולבת שנותרה לה (נכות פסיכיאטרית ונכות כירורגית עקב הצלקות המכאיבות). בית המשפט פסק 166,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות עתידי, 120,000 ש"ח עבור עזרת צד ג', ו-15,000 ש"ח כהחזר הוצאות שונות. בגין המעבר לפתיחת בטן כפולה, הטראומה הנפשית והסבל הממושך, נפסק פיצוי משמעותי לא ממוני של 150,000 ש"ח (כאב וסבל). לסכומים אלו התווספו 105,500 ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין ואגרות.
פטור ממס
בפסק דין