נסיבות האירוע: נפילה בבית חולים ופטירה עקב דימום מוחי
המנוח עבר ניתוח ראש ולאחריו אושפז לצורך שיקום רפואי, כשהוא סובל מחולשת שרירים, בלבול וחוסר יציבות. למרות שעם קבלתו לאשפוז השיקומי הוא הוגדר כנמצא בסיכון גבוה לנפילה המצריך השגחה צמודה, הצוות במחלקה לא יישם את הנחיות משרד הבריאות למניעת נפילות. בעודו שוהה בחדר האוכל, קם המנוח מכיסא הגלגלים ללא השגחה, נפל ונחבל בראשו חבלה חמורה שהובילה לדימום מוחי ולפטירתו שבועות ספורים לאחר מכן.
טענות התביעה: אי-יישום אמצעי בטיחות, היעדר השגחה
לתביעה צורפה חוות דעת של מומחה בתחום הגריאטריה, אשר הצביעה על הכשלים הבאים מצד המוסד הרפואי המהווים רשלנות רפואית בטיפול:
התעלמות מהוראות רפואיות
הצוות הסיעודי לא קיים את ההוראה הברורה להשגיח על המנוח בעת קימה או ישיבה על הכיסא.
מחדל באבטחת המנוח
לא נעשה שימוש באמצעי זהירות מקובלים ושגרתיים, כדוגמת התקנת מגש על הכיסא המונע קימה פתאומית או וידוא כי המנוח קשור בצורה בטיחותית.
אי יישום נוהלי מניעת נפילות
בית החולים כשל באספקת סביבת אשפוז המותאמת לסיכון הגבוה לנפילה, שאובחן ותועד מראש בקבלתו של המנוח.
טענות ההגנה: קימה פתאומית, מגבלות כוח אדם ומחלות רקע
מנגד, טענה ההגנה למספר נסיבות אשר לשיטתה מנתקות או מפחיתות את אחריות המוסד הרפואי:
- תנועה בלתי צפויה: נטען כי הנפילה נבעה מקימה פתאומית ומהירה של המנוח, שלא ניתן היה לצפות או למנוע באותו רגע נתון.
- סבירות ההשגחה: נטען כי צוות המחלקה פעל בהתאם לסטנדרט כוח האדם המקובל במחלקות שיקום, וכי לא ניתן טכנית להצמיד משגיח אישי למנוח 24/7.
- ניתוק קשר סיבתי לנזק: נטען שפטירת המנוח נבעה ממצבו הרפואי הבסיסי ומסיבוכי ניתוח הראש שעבר קודם לכן, ולא רק מנזקי הנפילה.
הפרכת ההגנה: שימוש בעזרים פשוטים והוכחת קשר סיבתי לנפילה
הטענות להגנת המוסד הרפואי הופרכו כדלקמן:
- זמינות אמצעי מנע פשוטים: הוכח כי שימוש בעזרים פיזיים פשוטים (כגון מגש כיסא גלגלים) היה ישים, חסכוני, ולא הצריך תוספת של כוח אדם או השגחה צמודה.
- ביסוס רצף סיבתי רפואי: חוות דעת המומחה הוכיחה קשר רפואי ישיר בין טראומת הראש והדימום המוחי שנגרמו באירוע, לבין הידרדרות מצבו ופטירתו של המנוח.
תוצאת ההליך: 630,000 ש"ח פיצוי עקב נפילה בבית חולים
לאור ביסוס שאלת האחריות, הופנו הצדדים להליך גישור בהמלצת בית המשפט. בסיומו של ההליך גובש הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובו נקבע סכום הפיצוי הסופי בסך 630,000 ש"ח (פטור ממס).
חישוב הפיצוי: כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים וזכויות יורשים
הפיצוי בתיק זה הותאם למצבו התעסוקתי וגילו של המנוח. מאחר שמדובר היה באדם כבן 67 שכבר יצא ממעגל העבודה, ראש הנזק של הפסדי השתכרות לא היה רכיב מרכזי בפיצוי ב"שנים האבודות". הסכום הכולל שולם לאחיו של המנוח (כיורשו על פי צוואה), ורובו חושב על בסיס הפיצוי בגין הכאב והסבל שחווה המנוח כתוצאה מחבלת הראש וקיצור תוחלת חייו.
בהסכם פשרה
פטור ממס