פיצוי בשל נפילה בבית חולים
נפילה של חולה במהלך אשפוז בבית חולים אינה אירוע נדיר. אמנם נפילה עלולה להתרחש אצל מטופל בכל גיל, אולם עם העלייה בגיל המטופל ובמורכבות מצבו, גורמי הסיכון לנפילה עולים גם הם. לצד זה מודגשת העובדה שפציעות בגיל המבוגר עלולות להביא לירידה דרסטית באיכות החיים וכן בעצמאות ואפילו בתוחלת החיים של המטופלים.
אחת הפציעות השכיחות בשל נפילה בגיל המבוגר היא שבר של צוואר הירך. מעבר לכך שחולים קשישים עם מחלות רקע וגורמי סיכון עלולים שלא לעמוד בניתוח לתיקון השבר בירך, שבר בירך אצל קשיש עלול להביא להתדרדרות תפקודית/קוגניטיבית ולקצר, חלילה, ימיו.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים בשורות הבאות על נפילות בבית חולים ומתי מדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי כספי
אי נקיטת אמצעי זהירות למניעת נפילה של חולה בסיכון
לאור היקף התופעה של נפילות חולים המאושפזים בבתי חולים, בפרט חולים מבוגרים או מוגבלים, הוציא משרד הבריאות חוזר בנושא (חוזר מנהל הסיעוד מספר 145/19). בחוזר משרד הבריאות מודגשת החשיבות של מניעת נפילות, מתוך הכרה בכך שאנשים לא בריאים נוטים ליפול וככל שמדובר בחולים מבוגרים, התוצאה עלולה להיות הרת אסון.
בחוזר מודגש כי ישנן סיבות רבות לנפילה, בתוך כך צוינו לדוגמה: ירידה בשיווי משקל ובכוח השרירים, תזונה לקויה, ירידה בראייה, בלבול/דליריום, השפעות של תרופות לוואי וכו'.
מטרתו המוצהרת של החוזר קובעת ש"איתור וזיהוי מוקדם, הדרכה למניעת נפילות כמו גם הפנייה לאבחון וטיפול ע"י גורמים רלוונטיים, יתרמו לצמצום התופעה ולשיפור איכות חייו של המטופל".
בכל הקשור לחולה מאושפז, קובע החוזר מספר חובות לצורך זיהוי חולים מאושפזים* הנמצאים בסכנה לנפילה, כמו גם אמצעים שיש לנקוט ביחס אליהם. האחריות ליישום ההנחיות הוטלה על מנהלות הסיעוד בכל מוסד רפואי. להלן עיקרי הדברים :
- האחות המוסמכת תבצע אומדן לאיתור וזיהוי גורמי סיכון לנפילה לכל מטופל שהתקבל לאשפוז. יש לבצע את ההערכה עם קבלת המטופל לאשפוז ולא יאוחר מ-24 שעות מקבלתו לאשפוז.
- מטופל שהוגדר מראש בסיכון גבוה לנפילה, תיקבע לו תכנית מניעה והתערבות ללא צורך בביצוע האומדן. גורמי הסיכון העלולים להגדיר מטופל כמי שנמצא בסיכון לנפילה הם, בין היתר: גיל 65 ומעלה; מצב קוגניטיבי/נפשי ירוד; אדם הסובל ממחלות כרוניות העלולות לפגוע ביציבות ו/או מי שסובל מהגבלה בניידות; אדם הנוטל תרופות בעלות השפעה על שיווי המשקל / ניידות ומצב הכרה; אדם בעל צרכים מיוחדים וכו'.
- איתור וזיהוי מטופל בסיכון לנפילה ייעשה באמצעות כלי אומדן המותאם לגילו ולמצבו התפקודי של המטופל. כלי האומדן להערכת הסיכון לנפילה יכלול, בין היתר, התייחסות לתחומים הבאים: נפילות בעבר; מצב ניידות ושיווי משקל; יכולת תפקודית קוגניטיבית, פיזית ונפשית; גורמי סיכון ייחודים למצב בריאותו של המטופל ; מאפייני סביבת האשפוז/המגורים ועוד.
- תכנית התערבות למניעת נפילות למטופל שהוגדר בסיכון לנפילה, תיקבע ע"י אחות מוסמכת בהתאם לגורמי הסיכון שאותרו, בשיתוף המטופל ובני משפחתו ובעירוב צוות רב מקצועי במידת הצורך. תכנית ההתערבות למניעת נפילות תכלול בין היתר: סימון מסוכנות לנפילה באמצעות סימון ייעודי מוסכם במערך האשפוז ; הדרכת המטופל ו/או בני משפחתו למניעת נפילות, לרבות אבטחת סביבת המטופל ושימוש באביזרי עזר בעת הצורך; התייחסות ממוקדת למצבו הרפואי, תפקודי, קוגניטיבי ונפשי של המטופל.
- יש לבצע הערכה חוזרת של הסיכון לנפילה אצל חולה מאושפז בפרקי זמן מוגדרים מראש ובהתאם לשינוי במצבו הרפואי/תפקודי של המטופל.
- חלה חובה לתעד ברשומה הרפואית את גורמי הסיכון לנפילה, תכנית המניעה וההתערבות, הערכות חוזרות והמלצות להמשך טיפול, לרבות מעורבות צוות רב מקצועי.
* יוער כי החובה לאתר סיכון לנפילות ולקבוע תכנית טיפול במקרים המתאימים, חלה גם ביחס לרופאים המטפלים בחולים במסגרת הקהילה (קופות החולים השונות) וכן במחלקות ומרפאות שאינן מהוות יחידות אשפוז.
מהי רשלנות רפואית בטיפול בחולים ? לחצ/י למידע >מתי מגיע פיצוי בשל נפילה של חולה המאושפז בבית חולים ?
בתי המשפט דנים כדבר שבשגרה במקרים של נזקי גוף שנגרמו למטופלים לאחר נפילה במהלך אשפוז בבית חולים (לרבות בתי חולים שיקומיים/גריאטריים).
אחריותו של בית חולים או כל מוסד רפואי אחר כלפי שלום מטופליו אינה מוטלת בספק. בתי המשפט קבעו כבר לפני שנים רבות כי בין מטפל למטופל מתקיימים יחסי שכנות, המטילים חובת זהירות של המטפל (לרבות מעסיקו) כלפי המטופל. הפרת חובת זהירות זו, למשל במקרה של התרשלות כלפי המטופל על ידי מי מהצוות המטפל, מזכה בפיצוי על הנזק שנגרם.
בת.א. (מחוזי חיפה) 1207/92 הרמן נ' מרכז רפואי בני ציון חיפה (פורסם באתר נבו, 14.3.1995) נידון עניינו של מטופל בן 67, לאחר אירוע מוחי ועם הליכה לא יציבה, שחווה אירוע של נפילה בבית חולים. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה ופסק:
"במערכת היחסים של הצוות הרפואי ובית החולים עם החולה, אין חובתו של בית החולים באמצעות האחות מסתכמת באזהרה סתמית מפני סכנות ונזק אפשריים כדי לצאת ידי חובה, אלא תפקיד בית החולים להזהיר, לפקח במישרין על התנהגות החולים במחלקה ולוודא כי הם אכן פועלים בהתאם להנחיות שניתנו להם, לשם שמירה על מצב בריאותם. בכל מקרה, לא היה מקום להשאיר את התובע לבד, מחשש שמא יקום וילך… בנסיבות המקרה, ברי כי התובע לא קיבל הנחייה ולחילופין לא הבינה ובכך קיימת רשלנות. יתר על כן, גם בכך לא סגי, בכל מקרה היה צריך לשמור על התובע ולוודא כי לא יקום וילך ונדרשה השגחה ישירה במיוחד לאור העובדה שהאחות הבינה כי ברצון התובע ללכת ושהתובע היה מוגבל בתנועה ובהבנת הדברים".
דוגמאות לפסקי דין בהם נפסקו פיצויים בשל נפילה בבית חולים
על אף הנהלים הברורים הקיימים במטרה למנוע נפילות של חולים במהלך אשפוז, עדיין עדים אנו למקרים בהם בשל הפרה חמורה של הנהלים נגרמו נפילות, חלקן קטלניות.
הנסיבות לחיוב המוסד הרפואי בפיצוי כספי בשל נזקים כתוצאה מנפילה בבית החולים, הינן מגוונות. להלן מספר דוגמאות לתביעות בשל נפילה בבית חולים שנידונו בבתי המשפט:
- ת.א. (שלום י-ם) 1180/04 עיזבון המנוחה אמויאל נ' המרכז הרפואי שערי צדק (פורסם באתר נבו, 6.1.2008) עסק בנפילה מהמיטה של מטופלת בת 77 עם פגיעה מוחית ונטייה להימצא במצב בילבולי. בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו: "גורמי הסיכון…לא היו גורמי סיכון נסתרים, ולא ברור מדוע צוות חדר המיון לא התחשב בהם…אני מקבלת את טענת התובעים לפיה ניתן היה למנוע את האירוע, בקלות, על ידי הרמת מעקה המיטה או על ידי בקשה מבני המשפחה שישהו ליד המנוחה".
- בת.א. (שלום י-ם) 4372/04 יושעי נ' בית החולים שערי צדק (פורסם באתר נבו, 11.8.2008) קיבל בית המשפט תביעה של מטופלת שנפלה ממיטה בחדר מיון, בפוסקו: "ניתן היה למנוע את האירוע, בקלות, על ידי הרמת מעקה המיטה או על ידי בקשה מבני המשפחה שישהו ליד התובעת ואין בפניי הסבר מדוע הדבר לא נעשה".
- ת.א. (שלום קריות) 1500/05 עיזבון המנוח כהנא ז"ל נ' מדינת ישראל- בית חולים ממשלתי רמב"ם (פורסם באתר נבו, 26.2.2009) עסק בנפילה בבי"ח של מטופל בן 81 במצב בילבולי חריף. הנפילה התרחשה בשירותים, שעה שהמנוח ירד לבדו מהמיטה לשירותים, דבר שקודם לנפילה היה נוהג לעשות לבדו. גם כאן בית המשפט קיבל את התביעה בפוסקו: "לא יכולה להיות מחלוקת באשר לשכיחות הנפילות בבתי החולים…ובמצבו של המנוח היה מקום לבחון את הצורך בהגבלת ניידותו, דבר שכלל לא נעשה. עצם העובדה שהמנוח יכול היה להתנייד באופן עצמאי אינה מנביעה את המסקנה כי ראוי היה שיתנייד באופן עצמאי".
- בת.א. (שלום י-ם) 9837/07 עיזבון המנוחה קולסקי ז"ל נ' המרכז הרפואי תל אביב (פורסם באתר נבו, 8.1.2012) נתקבלה תביעה של מטופלת בת 89 לאחר אירועי עילפון, שנפלה בבי"ח כתוצאה מהיעדר השגחה ראויה. בית המשפט (כב' השופט ארנון דראל) פסק כי "…נדרש המשך השגחה…ולמצער מתן הוראה ברורה כי המנוחה אינה אמורה לרדת ממיטתה לבד וללא סיוע… בני המשפחה הוזעקו במיוחד על ידי צוות בית החולים אך עולה כי לא ניתנו להם הנחיות מיוחדות… מיטתה הושמה במסדרון מבלי שנאמר לאיש כי יש מגבלה כל שהיא על כך שתרד מהמיטה ותסתובב לבדה. בהיעדר כל רישום על הוראה כזו, ההנחה היא כי הוראה כזו לא ניתנה… המסקנה הנובעת מכך היא כי הירידה מהמיטה הייתה בשל כשל שנפל במתן הוראות מתאימות למנוחה או לילדיה; היעדר נקיטה בצעדים מתחייבים למניעת ירידתה לבד מהמיטה. כפועל יוצא מכך היא ירדה מהמיטה, פנתה לעמדת האחיות ולאחר זמן קצר התעלפה ונפלה".
תביעה בשל נפילה של חולה במהלך אשפוז בבית חולים - השורה התחתונה
חלק לא קטן מהחולים המתקבלים לאשפוז בבתי חולים נמצא בסיכון לנפילה. על בית החולים המאשפז מוטלת חובה לאתר חולים אלו מראש ולנקוט באמצעים הנדרשים על מנת למזער הסיכון שלהם לנפילה. פעולות כמו הרמת דפנות המיטה, ליווי והשגחה, עזרה במעברים, עזרה ברחצה, קשירה, חגירה, תרופות הרגעה, הדרכה, שמירה וכו'- הם רק חלק מהאמצעים שניתן לנקוט על מנת למנוע נפילה של חולה בסיכון.
נפילה בגיל המבוגר עלולה לעלות בחיי אדם ! משרד הבריאות מודע לדבר והוציא חוזר בנדון המתעדכן מעת לעת. הפרת החובה לפעול לפי נהלי משרד הבריאות, עשויה להיחשב לרשלנות ולזכות הנפגע בפיצוי בגין נזקיו מהנפילה (ובמקרה פטירה חלילה- פיצוי ליורשיו-עיזבונו).
במהלך השנים נתקלנו במקרים חמורים של נפילות קטלניות, שיכולות היו להימנע, אילו היו פועלים בבית החולים כנדרש וכמתחייב מהוראות משרד הבריאות.
