מוות בשל רשלנות רפואית בטיפול בחולת לב

תביעת רשלנות רפואית בשל מות חולת לב שלא זכתה לקבל הטיפול הנדרש למצבה- זהו נושא התביעה שהגשנו לאחרונה לבית משפט השלום בראשון לציון. במקרה זה סבלה המנוחה ממחלת לב מולדת (Hocm) אשר הצריכה ביצוע ניתוח. ואולם, על אף זאת לא העניקו למנוחה הניתוח הנדרש למצבה, גם לא לאחר שהמחלה החמירה.

קרא/י מאמר זה וקבל/י מידע חשוב על מוות בשל רשלנות רפואית בטיפול בחולים:

המנוחה סבלה מזה שנים ממחלת לב הגורמת להתעבות שריר הלב ובשל כך לנזקים שיוריים נוספים (HYPERTROPHIC OBSTRUCTIVE CARDIOMYOPATHY או בקיצור- Hocm). מחלה זו, אם לא מטופלת כנדרש, עלולה לגרום לירידה בתפקוד החדר הימני של הלב, התפתחות יתר לחץ דם ריאתי וחו"ח מוות.

במקרה של המנוחה, על אף שנתוניה הצדיקו ביצוע ניתוח לטיפול בשריר הלב המעובה (וע"י כך מניעת החמרה במצבה), הסתפקו רופאי קופת החולים במתן טיפול תרופתי בלבד, אפילו לא טרחו לגלות את אוזנה של המנוחה על האפשרות הניתוחית, כפתרון למצבה. כך קרה שמצבה הלך והחמיר במהלך של שנים, עד אשר הופיעו סמני אי ספיקת לב מתקדמת והמנוחה אושפזה בבית החולים עם תסחיף ריאתי. בבית החולם התמקדו הרופאים בטיפול בתסחיף הריאתי, שהיה תוצאת אי ספיקת הלב הימני, ולא בגורם לו, דהיינו מחלת הלב הבסיסית של המנוחה, וגם בשלב זה, אפילו בשלב זה, לא בוצע למנוחה ניתוח לבבי לטיפול במקור צרותיה. לא רק זאת אלא שהמנוחה שוחררה לביתה עם הנחיה להגיע לביקורת בעוד 3 חודשים, על אף שהייתה במצב חמור. לא פלא אם כן שהמנוחה, בת 66 אז, שבה לבית החולים במהרה, במצב קשה עוד יותר, ונפטרה בתוך ימים. גם אז לא הוצע ולא בוצע למנוחה ניתוח לטיפול בבעיית הלב הבסיסית שלה שהייתה המקור לכל תחלואיה.

לכתב התביעה צורפה, כמתחייב מהוראות הדין, חוות דעת של רופא מומחה לניתוחי לב-חזה. המומחה, לאחר שעיין במכלול תיקיה הרפואיים של המנוחה, קבע בחוות דעתו, חד משמעית, כי רופאי המנוחה בקופת החולים ובבית החולים כשלו בטיפול בה, שאילולא כך מותה היה נמנע.

ביחס לטיפול בקופת החולים קבע המומחה, בין היתר כי:

"כבר בשנת 2010, עת אובחנה החולה במחלה האמורה, נמצאה היצרות קשה ביותר של האפיק המוציא של החדר השמאלי, עם מפל לחצים של 100 ממ"כ, המסכן את חיי החולה במוות פתאומי על רקע הפרעת קצב. לאור הסכנה האמורה, ולאור מצבה הקליני והתפקודי התקין של החולה אז…לא מפנים הרופאים את החולה לכירורגים, המסוגלים לפתור את הבעיה על ידי כריתת השריר החוסם ותיקון המסתם המיטרלי בסיכון נמוך של פחות מ-1%".

ביחס להתנהלות רופאי בית החולים קבע המומחה בחוות דעתו בין היתר כי:

"המטפלים, במקום להבין שמקור התסחיפים הוא באי ספיקה שמאלית וימנית קשה על רקע המחלה היסודית ופגיעה קשה במסתם המיטרלי המחייבת ניתוח דחוף, מטפלים רק בתסחיפים, שלא הם הבעיה אלא רק סימפטום מלווה…".

המומחה הבכיר מסכם חוות דעתו בקביעה נחרצת:

"אילו השכילו המטפלים להבין את המהלך הטבעי של המחלה היסודית והיו מפנים את החולה לניתוח דחוף, בטוח שהיה נמנע מותה שנבע מאטימות ובורות של המטפלים" .

הפיצוי במקרה של מוות מרשלנות רפואית תלוי בראש ובראשונה בנתוני הנפטר. כך למשל במקרה זה גילה של המנוחה בעת פטירתה- 66 שנים- מהווה פקטור מרכזי בחישוב הפיצויים. במקרה זה יובאו בחשבון כלל ההכנסות שהיו למנוחה, ועיזבונה (יורשיה- התובעים בשמה), יהיו זכאים לפיצוי עבור הכנסות אלו ביחס לשנים בהן אמורה הייתה המנוחה להמשיך לחיות, אילולא הרשלנות. במסגרת זו מחושבות גם הכנסות מעבודה, מנכסים, מקצבאות (כגון קצבת נכות לה הייתה זכאית קודם למוות או קצבת זקנה) ולמעשה כל הכנסה שפסקה או שפחתה בשל מות המנוחה בטרם עת.

מלבד פיצוי נוסף שנדרש עבור הוצאות סביב מותה של המנוחה, רכיב מרכזי בתביעה זו יהיה הפיצוי עבור כאב וסבל של המנוחה וכן הקיצור בתוחלת חייה- גם לעניין זה גילו של הנפגע משמש אינדיקטור מהותי, שכן לא פיצוי בגין פטירתה של אישה בת 66 שנים, כמו הפיצוי במקרה של פטירתו של קשיש בן 80. בין כך או בין כך, להתעמקות בנושא אופן חישוב הפיצויים במקרי מוות בשל רשלנות רפואית מומלץ לקרוא מאמר זה.

צפו בעורך הדין אביחי דר מתארח בתכנית הטלוויזיה "פרקליטים עד הבית" ומסביר על רשלנות רפואית בבתי חולים במסגרת סופי שבוע, שבתות וחגים. וגם על הסתרה וטיוח של טעויות רפואיות המתרחשות בבתי החולים בישראל