תרופה אסורה לחולה המטופלת בקומדין גרמה לדימום קטלני

תביעה לפיצויים בשל מתן תרופה אסורה לחולה המטופלת בקומדין שגרמה למותה. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר המייצגים בתה של המנוחה בתביעה, מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות בטיפול התרופתי במנוחה ומהו הפיצוי הצפוי בתביעה 

המנוחה הייתה מטופלת מזה שנים ארוכות בתרופה נוגדת קרישה מסוג קומדין, בשל בעיה לבבית (פרפור פרוזדורים). כחודש לפני מותה, פנתה המנוחה לרופא אורטופד במסגרת קופת החולים שלה, בשל תלונה על כאבים ברגל. הרופא האורטופד רשם למנוחה טיפול תרופתי בתרופה נוגדת דלקת ומשככת כאבים מסוג ברקסין. הרופא פעל כך למרות העובדה שהופיעה לו במחשב התראה כי המנוחה מטופלת בקומדין וכי אסור לרשום לה הטיפול התרופתי בברקסין בשל סכנה לדימום. האורטופד התעלם מההתראה וכך גם רופאת המשפחה של המנוחה והרוקח אשר הנפיק לה התרופה בבית המרקחת של קופת החולים.

מספר ימים לאחר שסיימה המנוחה ליטול התרופה, נמצאה היא ללא רוח חיים במיטתה, כשעל גופה סימני שטפי דם.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה לרפואה פנימית וקרישת דם, אשר קבע כי במקרה זה נפטרה המנוחה כתוצאה מדימום שנגרם מטיפול תרופתי שגוי בברקסין בחולה הנוטלת קומדין. להלן עיקרי קביעותיו של המומחה בחוות דעתו:

1. הרופאים והרוקח התעלמו מההתראה שהופיעה במחשב לפיה אין לרשום למנוחה טיפול בברקסין (תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואידים – NSAID) בשל סכנה לדימום.
2. לא נבחרה תרופה חליפית שלא מקיימת יחסי גומלין מסוכנים עם הקומדין, על אף שקיימות היו אופציות אחרות, לא פחות יעילות.
3. לא נעשה ניטור ערכי קרישת הדם של המנוחה (INR) תחת הטיפול בברקסין.
4. הטיפול בברקסין בשילוב עם הקומדין גרם לקריסת מערכת הקרישה של המנוחה ולהופעת דימום מוחי ומוות.

כנהוג בתביעות רשלנות רפואית, גובה הפיצוי שייפסק בתביעה לפיצויים בשל מוות מרשלנות רפואית, ייפסק בהתאם למספר משתנים שעיקרם: גילה של המנוחה והקיצור שנגרם לתוחלת חייה בשל הרשלנות, אובדן ההכנסות שהיו לה טרם מותה, הוצאות בגין לוויה ומצבה, אובדן תמיכה ושירותים וכן פיצוי בגין כאב וסבל ואובדן שנות החיים.

במקרה זה הייתה המנוחה אלמנה, בת 74. לפי טבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה איבדה המנוחה כ-10 שנות חיים. המנוחה הכניסה טרם מותה מדי חודש הכנסות מקרן הפנסיה ומהמוסד לביטוח לאומי. במסגרת התביעה ייפסקו פיצויים בגובה 2/3 מההכנסות החודשיות שאבדו למנוחה, מחושבים למשך 10 שנות החיים שאבדו. כמו כן, ייפסק פיצוי בגין הוצאות לוויה ומצבה, אובדן שירותי אם וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני עבור הסבל שנגרם למנוחה טרם מותה ואובדן שנות החיים.