רשלנות רפואית בניתוח – מהי ומתי לחשוד בקיומה ?

רשלנות רפואית עוד לפני ביצוע הניתוח

במשך השנים נתקלנו במקרים רבים בהם מסתבר כי כלל לא היה צורך לנתח המטופל, וכי מדובר היה בניתוח מיותר וחסר תכלית, ללא כל צורך רפואי "אמיתי" בביצועו. פעמים רבות ההחלטה על ביצוע ניתוח מתקבלת ללא כל דיון ראוי באלטרנטיבות הקיימות לניתוח, כלומר דרכי טיפול אחרות בבעיה אותה מציג המטופל ללא צורך בניתוח, על סיכוניו. התנהלות שכזו עלולה להיחשב גם להפרת החובה לקבלת הסכמה מדעת לטיפול, עילת תביעה בפני עצמה.

זאת ועוד: עם השנים נתקלנו במקרים בהם עברו מטופלים ניתוחים מיותרים במסגרות פרטיות, כאשר בדיעבד התגלה כי המניע לביצוע הניתוח המיותר היה כלכלי.

מקרים אלו יכולים להוות הצדקה לתביעת רשלנות רפואית בשל ניתוח מיותר או כושל.

רשלנות רפואית במהלך הניתוח עצמו

הכוונה לכל אותם מקרים בהם מתרשל המנתח בביצוע הניתוח עצמו וגורם לפגיעה באיבר מגופו של המטופל, או חלילה, גורם למותו. לעתים, לא רק שהמנתח גורם לפגיעה רשלנית בזמן הניתוח, אלא גם כושל באבחון מיידי של הפגיעה שביצע, ובכך מונע האפשרות להקטין את הנזק או להציל את חייו של המנותח. 

לדוגמה: במקרים של דימומים פנימיים שגרם המנתח במהלך הניתוח, בלא ששם לב לכך, היעדר מודעות לפגיעה עשוי לגרום להחמרתה לאחר הניתוח ולהופעתו של נזק בלתי הפיך אצל המנותח עד כדי מוות.

מקרים אלו מהווים על פי רוב רשלנות רפואית בניתוח ומאפשרים הגשת תביעה לפיצוי כספי.

רשלנות במעקב אחר הניתוח

לבסוף, כחלק מחובותיו של המנתח כלפי המנותח, עליו לבצע מעקב רציף אחר מצב המנותח בימים שלאחר הניתוח, על מנת לוודא שמצבו מתייצב ושלא מתרחשים סיבוכים כלשהם העשויים להצביע על פגיעה שהתרחשה בזמן הניתוח. לדוגמה: זיהום לאחר ניתוח- עלייה בספירת כדוריות הדם הלבנות, העשויה להצביע על זיהום ההולך ומתפשט בבטן כתוצאה מפגיעה פנימית בזמן הניתוח שלא אובחנה ע"י המנתח בזמן הניתוח.

אי ביצוע מעקב נדרש יכול להוות רשלנות רפואית בניתוח ולזכות הנפגע בפיצוי כספי. 

אם נסכם, מקרים שכיחים של רשלנות רפואית בניתוחים עשויים להיות: ביצוע ניתוח מיותר, בחירה בסוג ניתוח לא מתאים, פגיעה באיבר תוך כדי ניתוח, ניתוח כושל, דימום לאחר ניתוח, מעקב לקוי לאחר ניתוח, ניתוח איבר לא נכון, השארת גוף זר בגופו של המנותח, אי זיהוי זיהום לאחר הניתוח ועוד.