תביעה: דימום לאחר ניתוח בטן גרם למות החולה

בתביעה בשל רשלנות רפואית בניתוח, שהוגשה ביום 13.12.19 לבית המשפט המחוזי (מרכז), בשם אשתו ובתו של המנוח, נטען כי שרשרת טעויות רשלניות הביאה למות המטופל – גבר כבן 56 שנים. המנוח הוכנס לניתוח לכריתת גידול. הניתוח בוצע בצורה אגרסיבית ולא בהתאם לכללים ובמהלכו נגרמה פגיעה בלבלב ובתריסריון. למרות העובדה שהרופאים המנתחים ידעו כי הניתוח היה קשה והסתבך, התעלמו הם מסימנים שהופיעו אצל המנוח לאחר הניתוח ולימדו על פגיעה בלבלב ואיבוד דם. בשל כך נוצרה אצל המנוח מפרצת שהתפוצצה וגרמה לדימום מסיבי שלא טופל כנדרש והביא למותו. 

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מתארים את נסיבות התביעה

כמתחייב בהוראות הדין, צורפה לכתב התביעה חוות דעת של רופא מומחה לכירורגיה מארה"ב, אשר עיין בתיקיו הרפואיים של המנוח ומצא כי שרשרת של טעויות רשלניות גרמה למות החולה, וכי ניתן היה למנוע את האסון לאורך כל השרשרת – "קישור אחר קישור". להלן עיקרי חוות הדעת:

• המנוח אובחן בטעות כסובל מגידול ממאיר בבטן, למרות סימני אזהרה ברורים שלא כך הדבר: על אף זאת לא נעשתה ביופסיה לאישוש סוג הגידול- שאם הייתה נעשית, היו מבינים כי מדובר בגידול דלקתי (ולא ממאיר) וכי אין צורך בניתוח שתוכנן.
• על אף שההדמיות הדגימו כי הגידול דבוק לתריסריון וללבלב, לא נקטו בטכניקה הניתוחית המתאימה וגרמו לפגיעה בלבלב ובתריסריון: המומחה מציין בחוות דעתו כי לפי הצילומים שנעשו למנוח לפני הניתוח, הגידול היה צמוד לתריסריון וללבלב. נתון זה חייב נקיטה בגישה ניתוחית מתאימה (ביצוע ניתוח מסוג וויפל). על אף זאת, ולמרות העובדה שכך גם התגלה למנתחים במהלך הניתוח, לא שונתה הגישה הניתוחית והגידול הוצא באופן שפגע בתריסריון ובלבלב שהיו כאמור צמודים לו.
• ביום שלאחר הניתוח מצבו של החולה התדרדר- הוא הראה סימנים של פגיעה בלבלב ואיבוד דם, שלא טופלו עד אשר קרס: המומחה קבע בחוות דעתו כי למרות העובדה שהמנתחים היו ערים לעובדה שבמהלך הניתוח נפגע הלבלב, התעלמו הם מממצאים של פגיעה בלבלב וכן מאיבוד דם של המנוח (מעבר לרגיל), שהובילו, בהיעדר טיפול, לקריסתו המהירה.
• רק כאשר קרס המנוח העלו הרופאים את האבחנה הנכונה- פגיעה בלבלב בניתוח שגרמה למפרצת שנוצרה במקום להתפוצץ- והתוצאה- איבוד דם קטלני של המנוח: המומחה מסביר כי גם בשלב זה לא ננקטו הפעולות הנדרשות על מנת לייצב החולה ולמנוע מותו בשל הדימום המסיבי.

חשוב לציין תחילה שלא כל ניתוח שנכשל מהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית. יחד עם זאת, גם לא כל סיבוך מוכר שהתרחש, מלמד על נזק בלתי נמנע. ישנם סיבוכים שאסור שיקרו בניתוח. ישנם סיבוכים מוכרים של הניתוח- חלקם ניתנים למניעה, חלקם – לא. עילת התביעה לפיצויים בשל רשלנות בביצוע ניתוח, מותנית בכך שהניתוח לא בוצע לפי הכללים המקובלים ושאילו היה נעשה כן – הכישלון היה נמנע, בין אם מדובר בסיבוך מוכר של הניתוח, בין אם לאו.

להלן רשימה (חלקית) של מקרים בטיפולנו שהובילו לתביעה לפיצויים כספיים בשל רשלנות בניתוח. לחצ/י על הקישור על מנת לקרוא על המקרה:

במקרה של פטירת מנותח, זכאים לתבוע בשמו כל התלויים בו ויורשיו על פי חוק [לחצ/י למידע]. במסגרת תביעה זו, לאחר שבית המשפט מתרשם כי הפטירה נגרמה בשל רשלנות בניתוח, מחושב הפיצוי לו זכאים התובעים. פיצוי זה מורכב ממספר רכיבים, להלן עיקרם*:

• פיצוי בשל אובדן השתכרות: כדי לחשב פיצוי זה, בוחנים את גילו של התובע בעת הפטירה ואת השכר שהרוויח טרם מותו. החישוב ייעשה לאורך תקופת העבודה (גיל פנסיה על פי רוב). חשוב לציין כי במסגרת זו מובא בחשבון כל מקור הכנסה של המנוח, לרבות קצבאות שונות להן היה זכאי המנוח, ופסקו עקב מותו- כגון קצבת זקנה, קצבת נכות, קצבאות פנסיה וכיוצ"ב. עוד חשוב לציין כי במקרה של קטינים שנפטרו חו"ח, ייעשה החישוב לפי השכר הממוצע במשק. לצורך החישוב לאורך התקופה, מובאים בחשבון מספר משתנים כגון- חלקו של המנוח בצריכה מההכנסה (ידות), הכנסות בן הזוג שנותר בחיים, קיומם של ילדים קטינים, היוון ועוד.
• פיצוי בשל כאב וסבל: כאן מדובר בנזק שאינו ממוני במהותו. משכך, קיים מנעד רחב של סכומים העשויים להיפסק בגין ראש נזק זה. קיימת חשיבות רבה למצבו ההכרתי של החולה טרם פטירתו- שכן חולה שהיה ללא הכרה מוחזק כמי שלא חש סבל. לעומת זאת חולה שסבל תקופה ממושכת לאחר הניתוח עד שנפטר- יזכה בפיצוי מתאים.
• פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים: גם ראש נזק זה אינו ממוני במהותו. יחד עם זאת אין ספק שצריך לפצות בגין קטיעת שנות חיים. גם כאן, כמו בכאב וסבל, מובאים בחשבון נתונים אישיים, כגון: גילו של המנוח בעת פטירתו (לא זקן כצעיר שאיבד שנות חיים רבות), תוחלת החיים שהייתה צפויה לו (בשים לב לרקע הרפואי של המנוח) ועוד.
• פיצוי בשל אובדן שירותי בן זוג ו/או אב/אם: בתי המשפט נכונים לפצות בגין אובדן שירותי בעל או אישה וכן אובדן שירותי הורה. בתוך אלו מובאים בחשבון מהו עיסוקו של הנפטר, תפקידו במשק הבית ובגידול הילדים, כמו גם גילאי הילדים ועוד.
• פיצוי בגין עזרה בתקופת המחלה: לפעמים המוות בשל הניתוח הכושל אינו מיידי. קורה שעוברים חודשים ארוכים עד שהמנוח נפטר בשל הניתוח הרשלני. במצבים אלו יכול והמנוח נזקק לעזרה סיעודית מבני המשפחה ו/או בשכר. עזרה זו עולה כסף (או שווה כסף- במקרה של בני משפחה שתמכו ללא עזרה חיצונית בשכר). הוצאות אלו גם הן בנות פיצוי במסגרת התביעה.

*מדובר ברשימה חלקית. כל מקרה ונסיבותיו.

לסיכום, במקרה זה בשל רשלנות רפואית חמורה, הוכנס המנוח לניתוח לא לו, שבוצע בצורה אגרסיבית וכלל תלישת הגידול ועל הדרך "גילוח" חלקים מהלבלב ומהתריסריון. אם לא די בכך, גם לאחר הניתוח המשיכה אותה שרשרת טעויות שהובילה למותו של המנוח בטרם עת.

גם כאן, כמו במקרים רבים אחרים בהם טיפלנו, אף אחד מבית החולים לא טרח להודיע לבני המשפחה כי מות יקירם נגרם בשל טעויות רפואיות קשות, וחבל שכך. אין ספק גם שבמסגרת ההליך המשפטי ימשיכו הנתבעים באותו קו הגנה מיתמם תוך כדי הסתרת האמת. תפקידנו יהיה להעמיד דברים על דיוקם, להיצמד לראיות ולהוראות הדין ולהילחם עד קבלת הפיצוי עבור האלמנה ובתה.

כפי שצוין, מצד אחד, לא כל ניתוח כושל מלמד על רשלנות רפואית. מצד שני, לאור מדיניות ההחרשה ואי שיתוף החולה בטעויות שהתרחשו בעניינו, אין לנו אלא להמליץ לפנות לייעוץ בכל מקרה של ניתוח שכשל.

הפיצוי בשל רשלנות רפואית בניתוח, מורכב ממספר פרמטרים, כשהמרכזיים הם: אובדן השתכרות, כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים ואובדן שירותי בן זוג/הורה. מה שיכתיב גובה הפיצוי בסופו של דבר זה נתוניו האישיים של החולה, בתוך אלו- גילו, עיסוקו, מצבו המשפחתי ועוד.