מהי רשלנות רפואית בניתוח - הגדרה ומקרים שכיחים
למרבה הצער, מדי שנה מתים בישראל בני אדם כתוצאה מרשלנות רפואית בניתוח או נותרים נכים, עקב נזקים שלא אמורים היו לקרות. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים מהי רשלנות רפואית בניתוח ומהם המקרים השכיחים של רשלנות בניתוח המצדיקים פנייה לייעוץ עם עורך דין
מהי רשלנות רפואית בניתוח לפי החוק ?
עורך דין אביחי דר מסביר ב-90 שניות על רשלנות בניתוחים
החוק (סעיף 35 לפקודת הנזיקין) קובע בלשון כללית כי אי נקיטת רמת זהירות סבירה ו/או רמת מיומנות סבירה במשלח יד, נחשבת התרשלות. מקום בו ההתרשלות גרמה נזק, ניתן לתבוע פיצוי בעילה של רשלנות. הגדרה רחבה זו בה נוקט החוק, חלה כאמור ביחס לכל אדם העוסק במשלח יד, לרבות רופאים ושאר הצוות המטפל בחולה (אחיות, לבורנטים, טכנאים וכו').
על התובע פיצויים בשל רשלנות רפואית בניתוח להציג ראיות המלמדות על כך שהטיפול הניתוחי בו הוא זכה היה ברמה בלתי סבירה מבחינת המיומנות ו/או רמת הזהירות שננקטו. בשלב הבא יש להוכיח כי בשל ההתרשלות נגרם נזק (רכיב "הקשר הסיבתי").
לפעמים קל לקבוע כי מדובר בטיפול בלתי סביר וככזה רשלני. כך למשל במקרה בו נותח איבר לא נכון או הושאר עצם זר בגוף המנותח, שאז לא צריך להיות רופא או מנתח בכדי להבין שהתרחשה רשלנות. ישנם מקרים שהרשלנות איננה רפואית במהותה אלא אדמיניסטרטיבית, כמו למשל במקרה של אי ביצוע הכנות מתאימות לניתוח או שימוש בכלים לא תקינים.
לעומת זאת, ישנם מקרים מורכבים יותר, כמו למשל הופעת סיבוך תוך כדי הניתוח בשל פגיעה באיברים "שכנים", כלי דם, עצב וכדומה. במקרים אלו רופא מומחה מטעם התובע צריך להסביר, בחוות דעת המוגשת לבית המשפט, כי הטיפול שניתן חורג מהמקובל ונעשה תוך סטייה מהכללים המופיעים בספרות המקצועית ו/או בקווים המנחים המוכרים (guidelines).
עורכי דין המייצגים במקרים של רשלנות רפואית בניתוחים מצויים בקשר עם מומחים רפואיים מתחומי הכירורגיה השונים, המייעצים להם ביחס למקרים השונים וכותבים חוות דעת לתביעה, במקרים שנמצא שיש לכך הצדקה.
רשלנות בניתוח - יסוד הקשר הסיבתי
כאמור, לא די להוכיח כי התרחשה רשלנות סביב הניתוח, אלא צריך להוכיח גם שהרשלנות היא שגרמה לנזקי המטופל (קשר סיבתי). לפעמים הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק ברור, למשל כשפוגעים באיבר פנימי בניתוח או למשל כשחולה נפטר לאחר ניתוח בשל דימום פנימי, לאחר שפגעו במהלך הניתוח בכלי דם.
יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם קיים קושי להוכיח את יסוד הקשר הסיבתי בין הרשלנות בניתוח לנזקי המטופל, כמו למשל במקרה בו מתקיימים מספר גורמים העלולים לגרום לנזק, חלקם כתוצאה מרשלנות וחלקם לא. למשל, מקרה של אירוע מוחי לאחר ניתוח מעקפים של הלב – אירוע מוחי יכול להיגרם ללא כל קשר לרשלנות, אולם יכול להיגרם גם מניתוח אגרסיבי ובמיומנות ירודה, הצבת צבתיות לא נכונה וכו'.
חשוב לזכור שניתוחים הם הליך מסוכן. ניתוחים נכשלים ואנשים עלולים להינזק ואף למות, גם אם קיבלו טיפול ניתוחי תקין וללא קשר לרשלנות. בישראל לא מקובל לבצע ניתוח לאחר המוות ולכן בדרך כלל אין דוח נתיחה הקובע מהי סיבת המוות המדויקת. אי לכך, לפעמים מתעורר קושי להוכיח מה הייתה הסיבה למות החולה, והאם היא קשורה עם הרשלנות שהתרחשה בניתוח. במקרים בהם שאלת הקשר הסיבתי בין הרשלנות בניתוח לנזק "עמומה", יכול ובית המשפט יפעל בדרך של פסיקת פיצוי יחסי בגין אובדן סיכויים ו/או יעביר נטל השכנוע לשלול קשר סיבתי לכתפי הנתבעים. בית המשפט יכול במצבים אלו גם לקבוע כי התובע לא עמד בנטל הראייה לשכנע כי יותר סביר להניח שמקור הנזק ברשלנות ולא בסיבה אחרת (מאזן הסתברויות של מעל 50%).
מהם השלבים בהם עלולה להתרחש רשלנות רפואית בניתוח ?
באופן כללי, ניתן לחלק את המקרים של רשלנות רפואית בניתוחים לשלושה סוגי מקרים על ציר הזמן של הניתוח: רשלנות רפואית לפני הניתוח, רשלנות רפואית תוך כדי הניתוח ורשלנות רפואית לאחר הניתוח. להלן פירוט השלבים:
רשלנות רפואית בשלב טרום הניתוח
מבחינה רפואית ומבחינה משפטית, הניתוח מתחיל למעשה הרבה לפני הרגע שבו אוחז המנתח בסכין המנתחים ומתחיל בניתוח. להלן דוגמאות למקרים של רשלנות טרם הניתוח*:
- בחירה בשיטת ניתוח שאינה מתאימה למצב החולה – לפעמים נתוני החולה, גורמי רקע שלו או סיבות אחרות, מחייבים לבחור עבורו טכניקה ניתוחית מסוימת. בחירה בטכניקה הניתוחית הלא נכונה, בשל התעלמות מגורמים הקשורים בנתוני המנותח, עשויה להיחשב לרשלנות. לדוגמה- חולה עם עבר של ניתוחי בטן עשוי לסבול מהידבקויות פנימיות – מצב שעלול להוות הוריית נגד לניתוח בטן לפרוסקופי. התעלמות מרקע שכזה וביצוע ניתוח בטן לפרוסקופי, עשוי להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח בטן.
- בחירה בטכניקת הרדמה שגויה- באופן דומה לטכניקה הניתוחית, גם בחירה בטכניקת הרדמה שאיננה מתאימה לנתוני החולה עשויה להיחשב לרשלנות רפואית. לדוגמה- חולה עם מחלת עמוד שדרה שעוברת ניתוח כריתת רחם בהרדמה ספינאלית ומופיע לה נזק בגב בשל כך.
- בשלב טרום הניתוח חלה חובה על הרופא המנתח לשבת עם החולה המנותח המיועד, להסביר לו מהן האופציות הטיפוליות העומדות בפניו (לרבות האופציה לוותר על ניתוח ולהסתפק בטיפול אחר ו/או מעקב בלבד), מהם היתרונות והחסרונות של כל אופציה, מהם הסיכויים והסיכונים הטמונים בכל דרך פעולה, מהם הסיבוכים הצפויים ומה שיעור הסיכוי שאכן כל סיבוך יתממש, מה יתבצע בדיוק בניתוח וכו'. רבים הם המקרים בהם המנתח או האחות המקבלת את החולה לאשפוז הניתוחי, נותנים למנותח טופס הסכמה לניתוח לחתימה ומורים לו לחתום בלי להסביר דבר- דרך זו הינה פסולה ונדחתה שוב שוב בפסיקות בתי המשפט. מנתח שפועל כך ייחשב כמי שלא קיבל הסכמה מהמטופל לניתוח, על כל המשתמע מכך- זוהי רשלנות רפואית כשלעצמה. במקרים של ניתוחים שאינם דחופים, ההוראה בפסיקת בית המשפט העליון היא להיפגש עם המנותח כמה ימים או אף שבועות לפני הניתוח, לתת לו טופס הסכמה לעיון בבית, ולאפשר בכך למטופל לשקול בצורה מיושבת את הצורך בניתוח, להתייעץ עם רופאים נוספים וכו'. במלים אחרות, יש לקבל הסכמתו של המטופל לניתוח בהזדמנות הראשונה ולא "בדקה התשעים", כאשר המטופל נינוח, ולאפשר לו לבדוק האופציות הטיפוליות שהוצעו לו עם רופאים אחרים, אם רוצה הוא בכך.
*מדובר ברשימה חלקית בלבד.
רשלנות רפואית במהלך הניתוח עצמו
רשלנות רפואית תוך כדי ניתוח נידונה לגופו של כל מקרה ומקרה וקשורה בטיבו של כל ניתוח וניתוח. כך למשל, פרופ' בכיר לכירורגיה קבע בחוות דעת שצורפה לתביעה שבטיפולנו, כי פגיעה בכלי דם גדול במהלך ניתוח אפנדיציט (ניתוח לכריתת התוספתן) הייתה פעולה רשלנית [לקריאה על המקרה לחצ/י כאן].
מובן שלא כל טעות או סיבוך במהלך ניתוח ייחשבו כהתרשלות, אלא רק אם מדובר בתוצאה של רמת מיומנות /או זהירות בלתי סבירה. קנה המידה לבחינת רמת המיומנות והזהירות הסבירה הוא הפרקטיקה המקובלת, כפי שנלמדת מהספרות המקצועית ומעדויות המומחים העוסקים בתחום ומבצעים ניתוח מהסוג הנידון. כאמור לעיל, יש לצרף לתביעת רשלנות בניתוח חוות דעת של מומחה רפואי העומד על הרשלנות במקרה הנידון והנזקים שגרמה.
להלן מספר דוגמאות למקרים העשויים להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח*:
- בחירת גישה לא נכונה בניתוחי מוח להסרת גידול.
- ביצוע ניתוח בגישה סגורה (ניתוח לפרוסקופי) במקרים בהם מצבו של החולה מחייב ביצוע "ניתוח פתוח" בשל רקע של הידבקויות פנימיות למשל
- פגיעה באיבר פנימי בבטן תוך כדי ניתוח תוך בטני – למשל מקרה שבו בגלל זיהוי לא נכון של האיברים הפנימיים, פוגע המנתח תוך כדי הניתוח במעי וגורם לחירור שלו- "פרפורציה". גם במקרה של ניתוח לכריתת רחם או להסרת ציסטה משחלה, קורה לא אחת שנגרמת פגיעה במעי. במצב שכזה, אם הפגיעה איננה מאובחנת בזמן, יכול להתפתח זיהום קשה, העשוי להגיע עד כדי אלח דם (זיהום של הדם), הלם ומוות
- פגיעה בחוט השדרה ו/או עצבי זנב הסוס בניתוח גב
- פגיעה בדרכי הכבד ו/או המרה, בניתוח כריתת כיס מרה – למשל בשל אי זיהוי אנטומי של צינור המרה וניתוק צינור אחר במערכת הצינורות של דרכי המרה והכבד. מצב שכזה עלול להותיר המנותח עם נכות ונזק לכל החיים
- פגיעה בשלפוחית השתן במהלך ניתוח גניקולוגי
- פגיעה בעצב סכיאטי בניתוח החלפת מפרק ירך – ניתוח להחלפת מפרק ירך נעשה בסמוך לעצב הסכיאטי, עצב ארוך דמוי נקניק הנמשך ומסתעף לאורך הירך והשוק. אי זיהוי מדויק של העצב ואי נקיטת משנה זהירות בניתוח עלולים להביא לפגיעה עצבית חמורה ולפגיעה בשרירי הרגל עד כדי שיתוק.
- רשלנות בביצוע ניתוח קיסרי (שליפת העובר בצורה רשלנית הגורמת לו או לאיבריה הפנימיים של האם לנזק).
- פגיעה בעצב, לכידת עצב בניתוח לתיקון בקע מפשעתי.
*מדובר ברשימה חלקית.
רשלנות במעקב לאחר הניתוח
כשם שהניתוח איננו מתחיל עם אחיזת הסכין, כך גם הוא איננו מסתיים עם העברת המטופל לאחר הניתוח לחדר ההתאוששות. גם בימים שלאחר הניתוח, חלה חובה על הצוות הרפואי להשגיח על המטופל, לבדוק אותו בעקביות על מנת לוודא את מצבו ורק לאחר שהכול תקין ומצבו של המנותח התייצב, לשחררו הביתה. רבות הן הדוגמאות לרשלנות רפואית במעקב ובטיפול שלאחר הניתוח, להלן חלק מהן*:
- איחור באבחון דימום פנימי לאחר הניתוח באזור הניתוח בשל פגיעה פנימית, תפר או מבנה שהתפרקו.
- אי מתן טיפול תרופתי מתאים לצורך שמירה על מצבו ההמודינמי של המנותח.
- אי מתן כיסוי אנטיביוטי לאחר הניתוח למניעת זיהומים.
- איחור באבחון זיהום לאחר הניתוח.
*זו רשימה חלקית.
מתי בית המשפט יקבע שמדובר ברשלנות רפואית בניתוח ?
בתי המשפט ייטו יותר להתערב במקרים של רשלנות רפואית בניתוחים הקשורים למה שמכונה "רפואה ברוטו" – הפן "האדמיניסטרטיבי" של הרפואה, היינו ביחס לאי הקפדה על נהלים ותקנות, אי קביעת נהלי השגחה, אי קבלת הסכמה מדעת כדין, אי מילוי אחר הוראות שניתנו, אי ביצוע מעקב הולם אחר מצב המנותח לאחר הניתוח וכדומה. מנגד, כשהטענות מתמקדות בפן הביצועי "הרפואי הטהור" של הניתוח, בכשלים טכניים וכדומה – הנטייה של בתי המשפט להתערב קטנה יותר, למעט במקרים של כשלים טכניים חמורים תוך סטייה ברורה מהמוכר ומהמקובל בניתוחים מהסוג הנדון.
מתי מומלץ לפנות לייעוץ עם עורך דין לרשלנות רפואית בניתוח ?
מצד אחד, ניתוח נועד לשפר מצבו של החולה ולא להחמירו. מצד שני, כל ניתוח כרוך בסיכון כלשהו ועלול להסתבך גם אם בוצע ברמה הנדרשת וללא דופי. ברור גם שככל שמדובר בניתוח חירום או בניתוח קשה, גדל הסיכוי לכישלון, כאשר מנגד- ככל שמדובר בניתוח שכיח ופשוט יחסית, המבוצע באופן אלקטיבי (קבוע מראש ולא חירום), כגון כריתת רחם, החלפת מפרק ירך, כריתת כיס מרה וכו'- הסיכוי לכישלון פחות סביר.
אנו סבורים שכל ניתוח שנכשל ו/או הסתיים עם נזק למטופל, מצדיק פנייה לעו"ד רשלנות רפואית בניתוחים על מנת שיעריך האפשרות לקבלת פיצוי כספי.
תביעת רשלנות רפואית בניתוח מתיישנת בתוך 7 שנים מיום הניתוח שגרם לנזק ובמקרה של מי שהיה קטין בעת הניתוח (מתחת לגיל 18) מתיישנת הזכות לתבוע עד 7 שנים מהגיעו לגיל 18 (גיל 25).
