ישנם מקרים בהם רשלנות רפואית בניתוח מתבטאת בעצם ההחלטה על אי הניתוח – כזה הוא המקרה בגינו הוגשה תביעת רשלנות רפואית בשל אי ביצוע ניתוח לקשישה שעברה אירוע לבבי ונזקקה לניתוח מציל חיים. בהיעדר ניתוח נפטרה הקשישה. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, המייצגים עיזבונה של הקשישה בתביעה, מסבירים על הרשלנות ועל הפיצוי הצפוי בתביעה
תביעת רשלנות רפואית בשל אי ביצוע ניתוח מציל חיים
מה הייתה הרשלנות הרפואית בשל אי ביצוע הניתוח במקרה של המנוחה ?
הקשישה התקבלה לבית החולים לאחר שעברה אירוע לבבי שגרם בהמשך לחור במחיצה הבין חדרית בליבה (מצב המכונה VSD מכני). במצב שכזה, באם לא מנתחים החולה אזי מוות הוא כמעט ודאי (90% תמותה בהיעדר התערבות כירורגית). לעומת זאת- ניתוח החולה היה עשוי להציל חייה ברמת סבירות גבוהה (ניתוח המבוצע במועד המתאים היה מעניק לחולה 86% סיכוי לחיות).
על אף זאת, החליטו הרופאים מראש כי החולה לא נתיחה ((INOPERABLE) וכך גם הציגו הדברים בפני משפחתה, כאשר האפשרות הניתוחית כלל לא הוצגה לחולה ו/או לבני משפחתה ולמעשה הוסתרה מהם. בכך ויתרו הרופאים על חיי המטופלת מראש ופגעו בזכותה לקבל המידע על אלטרנטיבות הטיפול הקיימות עבורה. ואכן, בהיעדר טיפול ניתוחי נפטרה החולה. ייתכן שהרופאים לא העריכו בצורה נכונה מצבה של הקשישה, לא העריכו נכון סיכויי ההחלמה במקרה זה וסברו בטעות כי אפסו הסיכויים להציל חיי הקשישה. ייתכן גם שהמנתחים נמנעו מלנתח, בין היתר בשל שיקולים של סטטיסטיקות (אף רופא מנתח לא רוצה לרקורד שלו עוד ניתוח שנכשל) – מדובר במקרה חמור של רשלנות רפואית בשל אי ביצוע ניתוח.
מומחה בכיר לניתוחי לב קבע כי ניתן וצריך היה לנתח ולהציל חייה של המנוחה
לכתב התביעה צורפה כמתחייב בהוראות הדין, חוות דעת של רופא מומחה לניתוחי לב-חזה, אשר עיין בתיקים הרפואיים ובמסמכי הטיפול במנוחה וקבע כי ההחלטה שלא לנתח החולה, כמו גם לא ליידעה על האפשרות הניתוחית, אינה עומדת בשום קנה מידה של סבירות. להלן ציטוט דברי המומחה:
"החלטת המנתחים לא לנתח, גזלה מהחולה שלפנינו את האפשרות להחלים מהסיבוך הקשה אליו נקלעה. זוהי החלטה אומללה שלא הייתה נלקחת בשום מוסד רפואי עם רפואה סבירה. ובנוסף, מן הראוי היה להעמיד לחולה ולמשפחתה את האפשרות לבחור בין שתי האפשרויות…למרבה הצער, המנתחים בהחלטתם זו שלחו את החולה למותה".
המומחה קבע בחוות דעתו, על סמך נתונים מהספרות המקצועית, כי בהיעדר ניתוח ניצבה החולה בפני תמותה כמעט וודאית (90% תמותה), בעוד שאילו היו מנתחים אותה במועד המתאים, סיכויי התמותה היו יורדים ל-14% בלבד:
"סיבוך זה …נושא בחובו תמותה של 90% אם לא מתבצעת שום התערבות כירורגית…טיפול כירורגי בזמן הנכון, קרי שבעה ימים לאחר האוטם, יכול היה להוריד את התמותה הטבעית של הסיבוך ממנו סבלה החולה מ-90% ל-14%. מכל האמור לעיל עולה כי ההחלטה שהסיכון הניתוחי גבוה מדי, ולכן אין התוויה לניתוח, הייתה שגויה ומנעה מהחולה הזדמנות להחלים ממצבה שללא ניתוח היה מביא למותה הוודאי, כפי שאכן קרה במקרה שלפנינו".
זכות החולה לקבל מידע בדבר אפשרויות הטיפול העומדות לפניו מעוגנת בחוק זכויות החולה
זכות החולה לקבל מלוא המידע הרפואי הקשור במצבו, ובתוך כך האפשרות לקבל טיפול מציל חיים כמו במקרה זה, קבועה בחוק זכויות החולה ושזורה לאורך השנים, עוד לפני חקיקת החוק, בפסיקת בית המשפט העליון. לצד זכות החולה, ניצבת חובת הרופא ליידע החולה על האלטרנטיבות הטיפוליות הקיימות במצבו, כולל טיפולים מצילי חיים.
פסיקת בתי המשפט בנושא הסכמה מדעת ביטלה כבר לפני שנים רבות את הגישה הפטרנליסטית בה אין הרופא משתף החולה במצבו הרפואי ולמעשה מסתיר ממנו מידע שיכול היה לאפשר לחולה לקבל החלטה נכונה יותר בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו. יפים בנדון דבריו של כב' השופט העליון (כתוארו אז) רובינשטיין בע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם בנבו, ב-22.6.09, עמ' 27, פסקה ז' לפסה"ד של כב' השופט רובינשטיין):
"פטרוניות רפואית- ולו גם מתוך מלוא הכוונות הטובות- מקומה לא יכירנה עוד; בפרשת דעקה ציינה השופטת שטרסברג כהן את מגמת הכרסום בגישה הפטרנליסטית, 'מגמה המתאפיינת בהעתקת מרכז הכובד מן הרופא המטפל לעבר החולה, שיוכר כך על מעמד הבכורה בתהליך גיבוש החלטה על ביצוע טיפול רפואי בגופו'. על כן הקביעה, כמו זו של מומחה הנתבעים בנידון דידן, כי אין מקום "להפחיד" את החולה ועל כן אין צורך לספר לו על חשש, כגון בענייננו, לקרע ברחם כתוצאה מפיטוצין, אף אם מדובר בסיכון שאינו שכיח, הם בחינת ספרי דורות קודמים".
מהו הפיצוי הצפוי בתביעה ?
כמקובל בתביעות רשלנות רפואית, היקף הפיצוי שנפסק בכל מקרה ומקרה אמור לשקף את השלכות הפגיעה על הנפגע הספציפי. במקרה זה נפטרה הקשישה. הטענה היא שאילו היו הרופאים מנתחים אותה הייתה ממלאת היא ימיה.
בשל כך ראש נזק עיקרי בתביעה זו הוא עבור קיצור שנות החיים של המנוחה. ראש נזק נוסף הוא בגין הפסדי הכנסותיה, בשל מותה. כמו כן, צפוי פיצוי משמעותי במקרה מיוחד זה בגין כאב וסבל ו/או פגיעה באוטונומיה של המנוחה, בשל הגישה הפטרנליסטית בה נקטו בבית החולים, בכך שהפרו החובה למסור למנוחה מלוא המידע הקיים במצבה, לרבות בדבר האלטרנטיבה לעבור ניתוח מציל חיים.
קרא על חישוב פיצויים במקרים של רשלנות רפואית שגרמה למוות
לחצ/י למידע על פיצויים בשל מוות מרשלנות רפואית