הרופאים לא הציעו לחולה ניתוח מציל חיים והיא נפטרה

תביעת רשלנות רפואית בשל פגיעה קשה בזכויות מטופלת, הוגשה על ידינו, עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, ב-5.6.19 לבית משפט השלום בכפר סבא, בשם עיזבונה של קשישה שנפטרה בבית חולים גדול במרכז הארץ.

הקשישה התקבלה לבית החולים לאחר שעברה אירוע לבבי שגרם בהמשך לחור במחיצה הבין חדרית בליבה (מצב המכונה VSD מכני). במצב שכזה, באם לא מנתחים החולה אזי מוות הוא כמעט ודאי (90% תמותה בהיעדר התערבות כירורגית), לעומת זאת- ניתוח החולה היה עשוי להציל חייה ברמת סבירות גבוהה (ניתוח המבוצע במועד המתאים היה מעניק לחולה 86% סיכוי לחיות).

על אף זאת, החליטו הרופאים מראש כי החולה לא נתיחה ((INOPERABLE) וכך גם הציגו הדברים בפני משפחתה, כאשר האפשרות הניתוחית כלל לא הוצגה לחולה ו/או בני משפחתה ולמעשה הוסתרה מהם. בכך ויתרו הרופאים על חיי המטופלת מראש ופגעו בזכותה לקבל המידע על אלטרנטיבות הטיפול הקיימות עבורה. ואכן, בהיעדר טיפול ניתוחי נפטרה החולה.

בשל כך הוגשה התביעה המבססת רשלנות הרופאים בטיפול בחולה, וכן לצד זאת- פגיעה קשה בזכויות החולה בשל כך שלא הוצגה האפשרות של ניתוח וממילא נשללה מראש זכות החולה לבחור בין אפשרויות טיפול קיימות במצבו.

מעונינ/ת במידע נוסף על המקרה וכן במידע על זכות המטופל לדעת מהן אפשרויות הטיפול הקיימות במצבו- קרא/י עוד !

מומחה בכיר לניתוחי לב קבע כי ההחלטה שלא לנתח החולה ולא להעמיד בפניה ובפני משפחתה את האפשרות הניתוחית הייתה בלתי סבירה בעליל ולמעשה שלחה החולה אל מותה הוודאי

לביסוס הטענות צורפה לכתב התביעה חוות דעת של רופא בכיר, מומחה לניתוחי לב-חזה, אשר עיין בתיקים הרפואיים ובמסמכי הטיפול במנוחה וקבע כי ההחלטה שלא לנתח החולה, כמו גם לא ליידעה על האפשרות הניתוחית, אינה עומדת בשום קנה מידה של סבירות. להלן ציטוט דברי המומחה:

"החלטת המנתחים לא לנתח, גזלה מהחולה שלפנינו את האפשרות להחלים מהסיבוך הקשה אליו נקלעה. זוהי החלטה אומללה שלא הייתה נלקחת בשום מוסד רפואי עם רפואה סבירה. ובנוסף, מן הראוי היה להעמיד לחולה ולמשפחתה את האפשרות לבחור בין שתי האפשרויות…למרבה הצער, המנתחים בהחלטתם זו שלחו את החולה למותה".

המומחה מסביר בחוות דעתו - בהיעדר ניתוח סיכויי ההחלמה של המנוחה היו פחות מ-10%

המומחה קבע בחוות דעתו, על סמך נתונים מהספרות המקצועית, כי בהיעדר ניתוח ניצבה החולה בפני תמותה כמעט וודאית (90% תמותה), בעוד שאילו היו מנתחים אותה במועד המתאים, סיכויי התמותה היו יורדים ל-14% בלבד:

"סיבוך זה הוא נדיר…ונושא בחובו תמותה של 90% אם לא מתבצעת שום התערבות כירורגית…טיפול כירורגי בזמן הנכון, קרי שבעה ימים לאחר האוטם, יכול היה להוריד את התמותה הטבעית של הסיבוך ממנה סבלה החולה מ-90% ל-14%. מכל האמור לעיל עולה כי ההחלטה שהסיכון הניתוחי גבוה מדי, ולכן אין התוויה לניתוח, הייתה שגויה ומנעה מהחולה הזדמנות להחלים ממצבה שללא ניתוח היה מביא למותה הוודאי, כפי שאכן קרה במקרה שלפנינו".

זכות החולה לקבל מידע בדבר אפשרויות הטיפול העומדות לפניו מעוגנת בחוק זכויות החולה

זכות החולה לקבל מלוא המידע הרפואי הקשור במצבו, ובתוך כך האפשרות לקבל טיפול מציל חיים כמו במקרה זה, קבועה בחוק זכויות החולה ושזורה לאורך השנים, עוד לפני חקיקת החוק, בפסיקת בית המשפט העליון. לצד זכות החולה, ניצבת חובת הרופא ליידע החולה על האלטרנטיבות הטיפוליות הקיימות במצבו, כולל טיפולים מצילי חיים.

פסיקת בתי המשפט בנושא הסכמה מדעת ביטלה כבר לפני שנים רבות את הגישה הפטרנליסטית בה אין הרופא משתף החולה במצבו הרפואי ולמעשה מסתיר ממנו מידע שיכול היה לאפשר לחולה לקבל החלטה נכונה יותר בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו. יפים בנדון דבריו של כב' השופט העליון (כתוארו אז) רובינשטיין בע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם בנבו, ב-22.6.09, שם בע' 27, פסקה ז' לפסה"ד של כב' השופט רובינשטיין):

"פטרוניות רפואית- ולוא גם מתוך מלוא הכוונות הטובות- מקומה לא יכירנה עוד; בפרשת דעקה ציינה השופטת שטרסברג כהן את מגמת הכרסום בגישה הפטרנליסטית, מגמה המתאפיינת בהעתקת מרכז הכובד מן הרופא המטפל לעבר החולה, שיוכר כך על מעמד הבכורה בתהליך גיבוש החלטה על ביצוע טיפול רפואי בגופו'. על כן הקביעה, כמו זו של מומחה הנתבעים בנידון דידן, כי אין מקום "להפחיד" את החולה ועל כן אין צורך לספר לו על חשש, כגון בענייננו, לקרע ברחם כתוצאה מפיטוצין, אף אם מדובר בסיכון שאינו שכיח, הם בחינת ספרי דורות קודמים".

על אף חובה ברורה זו ליידע החולה בדבר הטיפולים שניתנים לו (והאלטרנטיבות להם), עדים אנו לא אחת- כמו במקרה עצוב זה- לפטרונות של הרופאים אשר לא רק שלא מציעים לחולה האפשרות לקבל טיפול מציל חיים (במקרה זה -ניתוח מציל חיים) אלא מטעים על ידי כך שמציגים מידע חלקי לפיו אין אפשרות לנתח; ובכך מוותרים למעשה על חיי החולה ופוגעים בזכות המעוגנת בדין.

הפרת החובה ליידע המטופל בדבר אפשרות טיפול קיימת במצבו- כמו במקרה זה- עשויה לייצר מספר עילות תביעה: הן עילה של רשלנות רפואית בשל אי מסירת מידע למטופל, הן עילה של הפרת חובה חקוקה (החובה החקוקה בחוק זכויות החולה משנת 1996 ליידע החולה על אלטרנטיבות טיפוליות) וכן, לפחות בעבר- טענה של "תקיפה רפואית", בשל מתן טיפול מבלי קבלת הסכמתו המודעת של המטופל למצבו.

לגבי העילה של רשלנות וכן הפרת חובה חקוקה, באם בית המשפט מקבל הטענה שאכן מדובר במידע שהיה צריך למסור למטופל, אז יש להוכיח שאילו היה נמסר המידע שהוסתר, היה המטופל בוחר באופציה טיפולית אחרת שהיתה מונעת נזקיו. במקרה זה, לשם הדוגמה, ההוכחה כי אילו האפשרות הניתוחית הייתה נמסרת למטופלת- הייתה בוחרת היא לעבור ניתוח, קלה למענה, שכן לצד ניתוח שמותיר סיכויי החלמה טובים, ניצבה אפשרות של "לא לעשות כלום"- המביאה למוות כמעט ודאי (90% תמותה). לכן נראה כי כל מטופל סביר במצב שכזה היה בוחר באפשרות להציל חייו שמנגד, בחוסר מעש, מותו ודאי.

באם מוכיח התובע המטופל (או במקרי פטירה חלילה עיזבונו שבא בנעליו) כי אכן היה נוקט באלטרנטיבה הטיפולית שלא הוצגה לו ועל ידי כך נזקיו היו נמנעים (במקרה זה- חיי החולה היו ניצלים) הרי שיזכה בפיצוי בגין מלוא נזקיו.

יחד עם זאת, באותם מקרים בהם לא ניתן לשכנע כי אילו היה נמסר למטופל המידע שהוחסר היה פועל אחרת, הרי שיכול המטופל לקבל פיצוי בשל ראש נזק של "פגיעה באוטונומיה" שמקורו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין דעקה [לקישור לפסק הדין באתר בית המשפט העליון לחצ/י על הקישור]. בבסיס הקביעה כי המטופל יהיה זכאי בכל זאת לפיצוי (גם אם לא הצליח להוכיח בבית המשפט שהוא היה בוחר באפשרות שנשללה ממנו) עומדת הרתיעה ממצב של פטרנליזם רפואי ומתן טיפול ללא קבלת הסכמת החולה מראש, גם אם בפועל החולה היה נוהג באותה צורה. במקרים אלה של פגיעה באוטונומיה, חשוב לציין, הפיצוי אינו בגין הנזקים שנגרמו למטופל בפועל, כי אם פיצוי סולידי (נע בטווח שבין עשרות אלפי שקלים ועד לא יותר מ-500,000 ש"ח במקרים החמורים).

הקשיש לא יודע כי ניתוח ניקוי הסינוסים שנעשה לו קשור עם פגיעה בראייה ופוצה ב-3000,000 ש"ח >

דע/י את זכותך לקבל מלוא המידע הרפואי בדבר מצבך הרפואי !

לסיכום, מקרה מצער זה של פטירת הקשישה שהרופאים ויתרו עליה מראש משיקולים זרים, מתרחש לאחר ועל אף שמזה שנים ארוכות זכות המטופל לקבל מלוא המידע על האלטרנטיבות הטיפוליות הקיימות עבורו קבועה בדין ושזורה בפסיקות בתי המשפט בישראל. ללמדנו- יש שלא הפנימו החובה לשתף המטופל בהחלטות הרפואיות הקשורות בו, וכי בעידן של היום אין עוד הרופא פטרון של החולה, מחליט עבורו ומסתיר ממנו מידע.

במידה שלא נמסר לחולה מלוא המידע הרלבנטי עבורו, ובשל כך נגרם לו נזק, עשויות לעמוד בפניו מספר עילות תביעה, חלקן מזכות בפיצוי מלא, חלקן בפיצוי סולידי שעשוי להגיע עד מאות אלפי שקלים.

עצתנו היא לפנות לייעוץ עם עו"ד לרשלנות רפואית באם קיים אצלך חשד שלא קיבלת מלוא המידע סביב מצבך הרפואי, וכי בשל כך נגרם לך נזק בלתי הפיך.

למידע נוסף על רשלנות רפואית בשל אי מסירת מידע למטופל ר' גם:

יצירת קשר

לפניה מהירה