רשלנות בניתוח כיס מרה גרמה לנכות

תביעת רשלנות רפואית בניתוח כיס מרה גרמה לנכות קשה למנוחת – אישה בשנות הארבעים לחייה. הרופא המנתח לא זיהה נכונה האנטומיה וכרת צינור המתחבר אל הכבד, במקום לכרות את הצינור המתחבר אל כיס המרה. בשל כך נגרמה לתובעת נכות קשה. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר שייצגו התובעת בתביעה, מסבירים מה הייתה הרשלנות בניתוח כיס המרה וגם מהם אחוזי הנכות לאחר ניתוח כריתת כיס מרה

ניתוח כריתת כיס מרה הינו ניתוח שכיח, המבוצע בדרך כלל אלקטיבית (לא באופן חירום), ולאחריו חוזר המנותח לתפקוד תקין ומלא. יחד עם זאת, ככל ניתוח, גם ניתוח להוצאת כיס מרה עלול להסתבך ולהותיר המנותח עם נכות ונזקים חמורים ואף חלילה להסתיים במוות. תביעות רשלנות רפואית בניתוח כיס מרה הינן שכיחות, בעיקר לאור שכיחותו של ניתוח כריתת כיס מרה.

במקרה זה, רשם הרופא המנתח תוך כדי הניתוח שהוא איננו מזהה בבירור צינור שחשף ולא ידע אם אותו הוא אמור לחתוך (הוא היה אמור לחתוך את צינור המרה היוצא מכיס המרה, על מנת לנתק ולהוציא את כיס המרה מהבטן). למרות אי הוודאות, החליט המנתח על דעת עצמו להמשיך בניתוח.

מומחה רפואי בכיר לכירורגיה, אשר חוות דעתו צורפה לתביעה, קבע כי במצב שכזה ישנן 4 דרכי פעולה אפשריות על מנת לוודא שחותכים את הצינור הנכון: ביצוע חתך פתוח מתחת לקשת הצלעות לצורך זיהוי טוב יותר של האנטומיה ו/או קריאה לעזרת מומחה בכיר ו/או ביצוע צילום תוך ניתוחי של דרכי המרה ו/או כריתת הכיס בגישה רטרוגרדית.

למרבה הצער, המנתח הצעיר לא נקט באף לא אחת מהאופציות שעמדו לפניו והחליט "להמר" ולחתוך צינור, שבדיעבד הסתבר כצינור הכבד.

רק בסוף הניתוח, לאחר ביצוע החיתוך השגוי, מצא לנכון המנתח לדווח למנהל המחלקה על הבעייתיות שבה נתקל במהלך הניתוח, במקום לקרוא לעזרתו בזמן אמת.

אך אז היה זה כבר כמובן מאוחר מדי- התברר שהמנתח הצעיר וחסר הניסיון חתך את אחד מצינורות הכבד במקום את צינור המרה.

הניתוח בוצע בשיטת הניתוח הלפרוסקופי. זוהי שיטת ניתוח חדישה יחסית, אשר מזה כ-20 שנה מחליפה יותר ויותר את שיטת הניתוח הוותיקה והרגילה של פתיחת בטן. במקום לפתוח את הבטן בחתך ארוך, המנתח מנקב את הבטן בשלוש נקודות קטנות באמצעות מחט, מנפח את חלל הבטן באמצעות גז, מחדיר מצלמה פנימה דרך שרוול, ובשיטה זו מנתח, תוך כדי צפייה בפעולותיו על מסך טלוויזיה אליו משדרת המצלמה.

שיטה זו למעשה החליפה את השיטה הפתוחה במרבית ניתוחי הבטן, דוגמת הניתוח הנפוץ למדי לכריתת תוספתן (אפנדיציטיס), ניתוח לכריתת רחם או שחלות, או ניתוחי קיצור קיבה למיניהם.

יתרונותיה העיקריים של השיטה טמונים במניעת צלקת ארוכה אשר מותיר הניתוח הפתוח וכן בהחלמה מהירה יותר עם פחות כאבים מהניתוח וסיכון נמוך יותר לזיהומים. חסרונה של השיטה הוא בכך ששדה הראייה של המנתח מוגבל יחסית לניתוח הפתוח, שם הוא רואה באופן ישיר את שדה הניתוח תוך כדי ביצוע פעולות הניתוח.

אי לכך, בכל מקרה שבו יש קושי או צפוי להיות קושי בזיהוי האנטומיה בשדה הניתוח, כמו למשל במקרה של הידבקויות קשות של איברים בבטן עקב ניתוחים קודמים, קיימת חובה לנתח מראש בניתוח פתוח או לכל הפחות לעבור תוך כדי הניתוח לניתוח פתוח, על מנת למנוע פגיעה לא רצויה באיברים או בכלי דם, אחרת יכול וייקבע כי מדובר ברשלנות רפואית בניתוח.

כאמור לעיל, במקרה זה כשל המנתח משנמנע מלבצע חתך גלוי ועל ידי כך לאפשר זיהוי מדויק יותר של הצינור שיש לחתוך. ההתעקשות על המשך הניתוח בשיטה לפרוסקופית "סגורה", כמוה כמאצ'ואיזם, אשר במקרה זה עלה בבריאותה של המטופלת.

ניתוח לפרוסקופי יכול להיות אופציה מודרנית נהדרת, אבל כאשר מתעקש המנתח לבצע לפרוסקופיה על אף שקיים קושי בזיהוי האנטומי, החלום על החלמה מהירה ונטולת צלקות עלול להפוך באחת לחלום בלהות עם נכות קשה ולצמיתות ולזכות המנותח בפיצוי כספי בשל רשלנות רפואית בניתוח.

כריתת כיס המרה כשלעצמה איננה מזכה בכל אחוזי נכות. יחד עם זאת, ישנם מספר מצבים אשר עשויים להעניק אחוזי נכות לאחר ניתוח בכיס המרה ודרכי המרה. להלן סעיפי החוק המגדירים דרגת הנכות לאחר ניתוח כריתת כיס מרה:

• במצב בו לאחר הניתוח אין הפרעות במרה/דרכי המרה ו/או קיימות הפרעות קלות בלבד, הנכות שתיקבע הינה – 0%.
• במקרה בו קיימות הפרעות בינוניות ייקבעו 10% נכות.
• במקרה בו מופיע POST CHOLECYSTECTOMY SYNDROME – ייקבעו 20% נכות.
• הופעות חוזרות של CHOLANGITIS עם התקפי חום מלווים בצמרמורות ולעתים צרבת – ייקבעו 40% נכות.

*בהתאם להוראות סעיף 16 (7) לתקנות המוסד לביטוח לאומי המשמשות לצורך קביעת דרגת נכות בתביעות רשלנות רפואית.

חשוב לציין שלא תמיד מצב החולה בפועל עונה בדיוק להגדרת לשון החוק. החוק קבוע אך נסיבות החיים דינמיות. המחוקק היה ער לכך ולכן ניתנה אפשרות להתאים נכויות. לדוגמה- ניתן לקבוע לחולה שעבר ניתוח כריתת כיס מרה וסובל מתסמינים חמורים לא פחות מאלו של חולה שפיתח לאחר הניתוח POST CHOLECYSTECTOMY SYNDROME, "נכות מותאמת" בשיעור 20% לפי הסעיף של POST CHOLECYSTECTOMY SYNDROME, על אף שאין לחולה תסמונת זו.

במקרה התביעה שתוארה לעיל, בשל הטעות בחיתוך צינור המרה, נותרה האישה עם נכות בדרכי המרה המתבטאת בהתקפים חוזרים מספר פעמים בחודש של חום וצמרמורות (כולנגיטיס עולה), עקב הפגיעה במעבר המרה מן הכבד אל מערכת העיכול. בשל כך נקבעה לה נכות של 40% בהתאם לסעיף 16 (7) הנ"ל.

מקרה מצער זה של רשלנות רפואית בניתוח, אינו נדיר לצערנו. טעויות בזיהוי אנטומיה של מנותחים מתרחשות לא אחת. במקרה זה היו מספר דרכים להימנע מהטעות, אולם המנתח לא בחר באף אחת מהן ובכך התרשל. בשל הרשלנות נגרם למטופלת נזק משמעותי שתורגם ל40% נכות.