רשלנות רפואית בימי קורונה
מגיפת הקורונה מעוררת שאלות הקשורות בדיני הרשלנות הרפואית. בעיקר עלתה למודעות סוגיה זו לאחר מותו הטראגי של מטופל בבית החולים איכילוב, שמכונת ההנשמה התנתקה ממנו מבלי שהצוות הרפואי שם לב לכך.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים האם עומס על מערכת הבריאות בתקופת הקורונה וטענות בכירי המערכת על היעדר משאבים ליתן טיפול הולם בנסיבות שנוצרו, עשויים להוות חסינות נגד תביעות רשלנות רפואית המתייחסות לתקופה זו
האם מוצדק לדחות תביעות רשלנות רפואית בגלל שמדובר בתקופה של קורונה ?
ברגיל, לפי הוראות הדין, על מנת שתובע יזכה בפיצוי כספי בעילה של רשלנות רפואית, עליו להוכיח מספר יסודות- אחד מהם הוא יסוד ההתרשלות. ומהי התרשלות לפי הדין ? הוראות החוק, סעיף 35 לפקודת הנזיקין, קובעות כי מתן טיפול רפואי ברמת מיומנות או רמת זהירות בלתי סבירות, הינו התרשלות. זוהי חובת הזהירות המוטלת על המוסד הרפואי ועובדיו, כלפי המטופל. ואולם, בימים אלו של מגיפה גלובאלית, כשקברניטי המערכת הרפואית מעלים חששות על כך שהמערכת הרפואית תגיע ל"אי ספיקה" בשל היעדר משאבים, מתעוררת בקרב המשפטנים השאלה – האם הטענה של חוסר משאבים במערכת הבריאות, ובפרט בבתי החולים עליהם בעיקר מוטל העומס, תצדיק שלילת פיצוי ממטופלים שקיבלו טיפול ירוד בשל כך ? האם בית המשפט יקבל טיעון "שובה לב" שכזה, בעת הכרעתו במקרים שלבטח עוד יגיעו לפתחו ?
האם היעדר משאבים של מערכת הבריאות הוא טיעון מנצח נגד תביעות רשלנות רפואית בקורונה ?
לכאורה, מדובר בשאלות חדשות הנובעות ממצב חסר תקדים של מגיפה עולמית המשתוללת בארץ. אך למעשה, עסקינן בשאלה ותיקה יותר של חלוקה לא נכונה של משאבי תקציב וכוח אדם במערכת הרפואית, באופן שמביא לנזקים או אף מוות לחולים. אמנם, מדובר בשאלה שעד כה לא ממש נדונה בפסיקות בתי המשפט, אך במקומות הבודדים בהם היא הוזכרה, זכתה היא לכינוי "רשלנות רפואית מנהלית".
ייאמר מיד, שנראה שהסיבה שסוגיה זו כמעט ולא נדונה בבתי המשפט, היא הערכתם של בתי החולים שאין ממש סיכוי לטענה זו בתור טענת הגנה ונסביר:
טענת הגנה של היעדר משאבים בתביעות רשלנות רפואית
ברגע שבית חולים משתמש בטענה של היעדר משאבים: עומס עבודה לצוותים המטפלים, היעדר כוח אדם רפואי מספיק, או היעדר תקציבים למימון כוח אדם או מיכשור רפואי, הוא יפתח פתח מסוכן, מבחינתו, לדיון רוחבי יותר בשיקולי חלוקת התקציב של אותו בית חולים. כך, למשל, יוכל התובע לטעון מנגד, שעל בית החולים היה להשקיע פחות במימון שכרם של רופאים בכירים או מנהלים, בתיירות מרפא או בפיתוח מחלקות לניתוחים פלסטיים (שני האחרונים ידועים כתרנגולות המטילות ביצי זהב לבתי החולים). במלים אחרות, כאשר בית החולים מתחיל להשתמש בטיעוני תקציב, אז "הכול פתוח לדיון" בקשר לכך, ובית המשפט יוכל להכניס ראשו לאופן חלוקת תקציב בית החולים, על כל השיקולים הכספיים והמנהליים הכרוכים בכך.
הטענה של היעדר משאבים עלולה לפתוח "תיבת פנדורה" ציבורית
זאת ועוד, בעיקר בבתי חולים ממשלתיים (של המדינה), אך לא רק, בית המשפט יוכל לקחת צעד נוסף, אל המעגל הרחוק יותר, ולשאול מדוע הממשלה העדיפה בשנה מסוימת להקצות יותר כסף לתקציב הביטחון, לתקציב התיירות או לתקציב התרבות, למשל, ופחות כסף לתקציב הבריאות. לכאורה ניתן יהיה, למשל, לקיים דיון שלם בתיק שבו בית חולים טוען שחסרו לו 100 מיליון ₪ לעוד תקן של רופא או לעוד מכשיר MRI, שהיו מונעים הכשל בטיפול בחולה, ולשאול אם לא היה עדיף להוריד שתי הצגות ב"הבימה" או מטוס מחיל האוויר ולהשתמש באותו כסף לשם הצלת חיים. ברור שכך לא יהיה לדבר סוף.
חוסר יכולת לספק טיפול רפואי סביר בשל עומס או היעדר תקציב
פסקי הדין הבודדים שעסקו בכך, התייחסו למקרים בהם בתי חולים טענו שבשל לחץ עבודה, רופא במחלקה גניקולוגית לא היה צריך לבדוק את היולדות שבמחלקתו אלא אם המיילדת מבקשת ממנו לעשות זאת, טענו להיעדר תקציב לביצוע בדיקות מעבדה בסוף שבוע, ולהיעדר תקציב לאיבחון תכוף מספיק של לוקים בפיגור שכלי במוסדות סגורים. בכל המקרים הללו, פסקו בתי המשפט שמדובר במצב בלתי תקין, שלא יוכל להוות טענת הגנה לבית החולים, ומהווה למעשה חלק מהרשלנות הרפואית. אין בהסדרים מנהליים כאלה ואחרים כדי לפטור רופא מחובתו המקצועית לפעול כרופא סביר ומיומן. יתירה מזו, באחד מהמקרים, בית המשפט המחוזי בתל אביב, הגדיר את הרשלנות הרפואית המנהלית כ"רשלנות הרפואית המודרנית". זוהי רשלנות רפואית הנובעת משיקולי תקציב של קופות החולים ובתי החולים, כאשר מסתפקים בצוות רפואי מצומצם, כאשר רופא מורה על ביצוע בדיקה מסוימת וקופת החולים אינה מאשרת אותה או כאשר ניתנות לחולה תרופות שפחות מתאימות לטיפול בו משיקולי תקציב.
עומס עבודה ו/או חוסר תקציבים בתביעות רשלנות רפואית
לעניות דעתנו, כמו שבעבר דחו בתי המשפט טענות עומס עבודה ו/או היעדר תקציב כעילה לפטור מאחריות לנזקי מטופלים, כך בעתיד לבוא יידחו טענות הגנה של בית חולים בדבר עומס חולים ומחסור ברופאים ובצוותים, ביחס לנזקי מטופלים שנגרמו בתקופת הקורונה.
יצוין שהודעה של בית חולים לאחר מחדל כלשהו שהתרחש בטיפול בחולי הקורונה, כמו שאירע לאחר המקרה המתואר לעיל בבית החולים איכילוב, על צמצום הפעילות האחרת של בית החולים לטובת תגבור הצוותים המטפלים בקורונה, עשויה להוות טענה טובה לתביעה של הכרה ברשלנות מצד בית החולים. עצם התיקון- מעיד על המחדל, שהרי ללא ספק את מה שבית החולים יודע כעת, צריך ויכול היה לצפות עוד קודם למקרה ולהיערך בהתאם.
הטענה של רופאים וראשי מערכת הבריאות על היעדר משאבים אינה חדשה לימי הקורונה
בלי קשר לקורונה, בכל שנה, בעיקר בתקופת החורף, מתלוננים הרופאים על היעדר תקנים ועל עומס עבודה לא סביר, בעיקר על המתמחים במחלקות הפנימיות בבתי החולים. מנהל מחלקה בכיר בבית חולים גדול במרכז הארץ אף התבטא באחד החורפים האחרונים ש"אנשים מתים בגלל העומס במערכת הבריאות". האם בכך יוכל לפטור את עצמו בית חולים מאחריות, אם אכן תתרחש רשלנות שכתוצאה ממנה חולה ימות? אבוי לנו אם כך יהיה. אסור שעומס יהווה "חסינות" מפני הגשת תביעת רשלנות רפואית (במקרים המתאימים, כמובן, כאשר הנזק נגרם כתוצאה מטיפול בלתי סביר, בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות). אם זה יהיה המצב, בכל תביעה תעמוד לנתבע מילת הקסם של "עומס", שתיתן לו "רישיון" להמשיך ולפעול בצורה רשלנית. מכל הנימוקים שציינו לעיל, אסור ששיקולי תקציב ימצאו מקומם בכתב ההגנה של המוסדות הרפואיים. כך בכלל, וכך בימי הקורונה בפרט.
בסופו של דבר, הכול עניין של סבירות. ברור שבמקרים קיצוניים ביותר, כמו טיפול רפואי תחת מלחמה או מתקפת טילים, שלא מאפשר חלוקת הקשב הרגילה של הצוות המטפל, או המצב האיום אליו הגיעה איטליה, למשל, בתחילת מגיפת הקורונה, של גופות מתגוללות ברחובות וחוסר יכולת של בתי החולים לקלוט מטופלים חדשים- המצב יהיה שונה. נכון לעכשיו, השבח לאל, אנחנו לא שם, ונקווה שלא נהיה. גם בימי קורונה, המוסדות הרפואיים חייבים לשמור על רמתו ואיכותו של הטיפול, ובמקרים המתאימים, לפצות המטופל על חריגה מרמה סבירה של טיפול רפואי.
