• רשלנות רפואית בטיפול הרפואי תיקבע בכל אותם מקרים בהם מוכח שהתנהלות בלתי סבירה של הגורם המטפל/האחראי, תוך סטייה מרמת רפואה סבירה ומקובלת, גרמה נזק למטופל.

  • לרופא המשפחה תפקיד מרכזי בתהליך אבחון מחלות אצל מטופלים, עקב היותו "שומר השער", דהיינו הגורם שאמור לשמוע את תלונות החולה ולהפנותו לבדיקות המתאימות, במכונים רפואיים ואצל רופאים מומחים.
    ישנה פסיקה ענפה של בתי המשפט הקובעת כי על רופא המשפחה מוטלת אחריות רחבה לבריאות המטופלים, מעצם תפקידו במערך הרפואי.
    על רופא המשפחה לשמוע את תלונות החולה, לברר את הרקע של החולה, לחקור בדבר תחושותיו ולהפנותו במידת הצורך לבדיקות נוספות.
    סטייה מחובות אלו עלולה להוות רשלנות רפואית בטיפול רופא המשפחה.

  • הידבקות באחד מהחיידקים המוכרים השורצים בבתי החולים הינה אירוע שכיח למדי. דיווחים ספורדיים בתקשורת הישראלית מלמדים על תופעה מדאיגה, שבה מדי שנה נפטרים בארץ אלפי אנשים בשל הידבקות בחיידקי בתי חולים.

    בתי המשפט נכונים היו לראות בעצם הידבקות בחיידק בית חולים כחלק מהסיכונים הטבעיים של אשפוז בבית חולים, ולאו דווקא רשלנות של בית החולים. שונה הדין במקרה בו ניתן להראות מגמה של הידבקויות במחלקה מסוימת, בפרק זמן מסוים, בצורה המחשידה כי לא נשמרו כללי ההיגיינה הנדרשים (חיטוי, עיקור אביזרים, נטילת ידיים, לבישת כפפות, בידוד חולים וכו'). אולם בד"כ קשה מאוד להוכיח זאת, בשל היעדר נתונים.

    בתי המשפט יהיו נכונים יותר לפסוק לטובת המטופל, בכל אותם מקרים בהם הרשלנות היא לא בעצם ההידבקות בחיידק כי אם בעצם הטיפול בו. כך למשל אם ניתן להראות כי סימני זיהום שהציג מטופל לא זכו לטיפול המתאים ובשל כך נגרם לו נזק, קיימת אפשרות שייפסק לנפגע פיצוי כספי בשל האיחור באבחון ובטיפול בחיידק.

  • התשובה תלויה בנסיבות המקרה כמו: האם הרקע הרפואי של האדם שניתנה לו התרופה איפשר לרשום לו אותה?  האם נבדקה השפעת התרופה ביחס לתרופות אחרות אותן נוטל המטופל ? האם בכלל הייתה הצדקה למתן התרופה? האם המינון התאים למצב ? וכן הלאה.

  • המתנה ארוכה מדי בחדרי מיון בלי לתת את הטיפול המתאים ובזמן לחולים דחופים היא בעיה מוכרת וכאובה. במידה שנגרם נזק כתוצאה מכך, וניתן להוכיח שהיה מקום לטיפול דחוף יותר בנסיבות הספציפיות של המקרה- ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית. כך לדוגמה איחור בביצוע צנתור לב, בשל עיכוב בהתייחסות לחולה בחדר המיון, עלול לעלות כדי רשלנות רפואית.

  • לא כל כישלון בצינתור לב מהווה רשלנות רפואית. יש לבחון את נסיבות התיק על מנת לדעת האם כישלון הצנתור נבע מהתנהלות בלתי סבירה של הצוות המצנתר, ורק אם כן, ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית על הצינתור שנכשל. לעומת זאת, במידה שאדם לא מופנה לצנתור לב והוא חווה בשל כך התקף לב, עלול להוות הדבר רשלנות רפואית בטיפול בהתקף לב המזכה בפיצוי כספי.

  • חירור (פרפורציה) של המעי בבדיקת קולונוסקופיה הינו סיכון של הבדיקה ויכול להתרחש גם בידיים מיומנות.  אמנם, הסיכוי לחירור המעי אצל מטופלים צעירים ובריאים, ללא מחלות מעי, בבדיקת קולונוסקופיה אבחנתית, אינו שכיח ואינו אמור להתרחש, אולם לא כל מקרה בו חורר המעי ייחשב להתרשלות של הרופא מבצע הבדיקה; קל וחומר במקרה של חירור המעי בעת קולונוסקופיה טיפולית (כריתת פוליפ, לקיחת דגימה לביופסיה וכו') אצל אנשים מבוגרים עם מחלת מעי פעילה. יחד עם זאת, לעתים ייקבע שניתן היה למנוע החירור של המעי במהלך קולונוסקופיה. להלן מספר דוגמאות למקרים של פגיעה במעי בבדיקת קולונוסקופיה העשויה להוות רשלנות רפואית :

    • מקרה בו הבדיקה לא בוצעה לפי הפרקטיקה המקובלת.
    • מקרה בו הבדיקה בוצעה שלא לצורך.
    • מקרה בו לא בוצעה הכנה מספקת לבדיקה.
    • מקרה בו במהלך הבדיקה נתקל הבודק בקשיים ו/או תנגודת פנימית, אך המשיך בביצוע הבדיקה והפעיל כוח מיותר.
    • מקרה בו במהלך הבדיקה נגרם חירור של המעי שלא אובחן בזמן וכתוצאה מכך נגרמו לחולה סיבוכים שונים.

    *הרשימה הנ"ל חלקית בלבד.

  • הרדמה אפידורלית היא סוג של הרדמה אזורית אשר זוכה בשנים האחרונות לתומכים רבים עקב יתרונותיה, על פני השיטה הוותיקה של ההרדמה הכללית. יחד עם זאת, בצד היתרונות של ההרדמה האפידורלית ושכמותה (הרדמה ספינלית), ישנם גם חסרונות, ובתוך כך סיכונים הקשורים בטכניקה של ביצוע הרדמה באזור רגיש המערב את עמוד השדרה והעצבים.

    אנו נתקלנו במספר מקרים בהם לאחר הרדמה אפידורלית או הרדמה ספינלית נותר המטופל עם נזק עצבי בלתי הפיך, כתוצאה מטכניקת הרדמה לקויה ו/או אי הקפדה על נהלי עבודה מקובלים. חלק מהמקרים הגיעו לתביעה.

  • חירור, לא כל שכן קרע של הוושט בעת ביצוע בדיקת ERCP (בדיקה המיועדת לטיפול במקרים של אבנים/היצרויות בדרכי המרה), עשוי להוות רשלנות רפואית של מבצע הבדיקה (על פי רוב- רופא מומחה בגסטרואנטרולוגיה). יש לשאול באיזה שלב של הבדיקה התרחש החירור? האם הוושט היה תקין (ללא פגם אנטומי או אחר)?  חירור של הוושט במהלך החדרת המכשיר (דואודנוסקופ), יכול להיות גם תוצאה של שימוש אגרסיבי ולא סביר בכוח. יש לבדוק כל מקרה לגופו ולהכריע בשאלה על פי נסיבותיו.

     

אנו כאן לעזור לך ! נשמח לייעץ ולסייע

אם קיים אצלך חשש כי חווית רשלנות רפואית, פנה/י אלינו לייעוץ לא מחייב ואנו נעריך עבורך אפשרות תביעה והיקפה

יצירת קשר

לפניה מהירה