בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע כי בית חולים יפצה אישה בכ-300,000 ש"ח בשל רשלנות רפואית בניתוח קיסרי שהצריכה ניתוח לפתיחת הבטן והותירה היולדת עם צלקת מכערת ובטן כאובה.
מה הייתה הרשלנות ועל סמך מה נקבע הפיצוי ? עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים
היולדת, צעירה בשנות ה-30 לחייה, התקבלה ללידה שהתפתחה בשבוע ה-38 להריונה. העובר היה במצג עכוז. צוות הלידה לא הציג בפני התובעת את האפשרות ליילד אותה בלידה וגינלית רגילה, על אף שהעובר במצג עכוז. הצוות הרפואי הסתפק בניסיון להיפוך חיצוני של העובר, ומשזה כשל, הוחלט לבצע בתובעת ניתוח קיסרי.
מספר שעות לאחר הניתוח הקיסרי, הוכנסה התובעת לניתוח חוזר, משמצבה הלך והידרדר עד כדי הלם ממש כתוצאה מאובדן דם רב.
8 ימים לאחר שחרורה מבית החולים שבה התובעת לאשפוז והוכנסה לניתוח נוסף לפתיחת הבטן, בשל חסימת מעיים.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי – פרופ' בכיר למיילדות וגינקולוגיה שקבע כי דובר במקרה זה ברשלנות רפואית בלידה. להלן עיקרי קביעותיו של המומחה בחוות הדעת שצורפה לתביעה:
- צוות הלידה כשל בכך שלא הציג לתובעת האפשרות לנסות ליילד אותה בלידה רגילה (וגינלית) ולא בניתוח קיסרי, על אף שהעובר היה במצג עכוז. זוהי אפשרות קיימת החוסכת ניתוח קיסרי. בכך, הפר ביה"ח את הנחיות נייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה בנושא.
- במהלך פתיחת הבטן בניתוח הקיסרי, הורחבו בצורה כוחנית ורשלנית שרירי הבטן האורכיים של התובעת, באופן שגרם לקרע בשריר הישר הבטני (הרקטוס אבדומיניס) מימין ובכלי הדם המספקים אותו. בסיום הניתוח הקיסרי, לא בוצעה המוסטזה (בקרה לעצירת דימום) כמתחייב, וכך לא אותרו הקרע בשריר והדימום שהלך והתפתח בבטנה של התובעת.
- בניתוח החוזר זוהה ונתפר הקרע בשריר הרקטוס אבדומיניס, אולם טרם סגירת הבטן, ובניגוד למתחייב, לא נתפר הצפק (הפריטוניאום- קרום בפנים הבטן שעוטף את האיברים הפנימיים בבטן). מכיוון שכך, הצפק לא חצץ בין איזור התיקון של השריר ובין האיברים הפנימיים בבטן, ולולאת מעי דק נכלאה בתוך השריר, באופן שגרם לחסימת מעיים לתובעת כעבור 8 ימים אשר חייבה ניתוח לפתיחת הבטן והתרת החסימה.
התביעה נתמכה בחוות דעת נוספת של רופא מומחה לכירורגיה כללית אשר קבע כי בשל הניתוחים החוזרים נותרה התובעת עם צלקת מכערת בדופן הבטן וכאבי בטן מעת לעת.
כמו בכל תביעת רשלנות רפואית, גם במקרה זה מה שהכתיב את גובה הפיצוי ששולם לתובעת היה היקף הפגיעה שנגרמה לה בשל הרשלנות, לצד נתוניה האישיים. במקרה זה אמנם דובר באישה צעירה יחסית, אולם הנזקים שנגרמו- רובם ככולם- היו נזקים קוסמטיים וקלים, ללא השפעה על התפקוד היומיומי ובכלל. משכך, עיקר הפיצוי נסב בגין עגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לתובעת סביב הניתוחים שעברה בשל הרשלנות בניתוח הקיסרי, וכן בשל הצער מהצלקת שנותרה בדופן בטנה.
הפיצוי במקרה זה הושג במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט [למידע על הסכם פשרה בתביעת רשלנות רפואית לחצ/י כאן].