נסיבות האירוע: איחור באבחון פריקרדיטיס ואי-הפניה לאשפוז
התובעת, אישה כבת 63, סבלה ממחלה ויראלית אשר בעקבותיה התפתחה אצלה דלקת של קרום הלב (פריקרדיטיס). חרף סימני האזהרה, המחלה אובחנה באיחור ניכר על ידי הצוותים הרפואיים, וגם לאחר שאובחנה סוף סוף – היא לא זכתה לטיפול הולם או להשגחה נאותה.
כתוצאה ישירה ממחדלים אלו בטיפול בדלקת, התפתח אצל התובעת פרפור פרוזדורי הלב שגרם ל"זריקה" של קריש דם למוח, והוביל לשבץ מוחי חריף. בשל ההתנהלות הלקויה לכל אורך הדרך, התובעת נותרה עם נכות משמעותית המגבילה קשות את יכולתה לתפקד באופן עצמאי.
טענות התביעה: מחדלי הצוות במיון ובקופה
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא קרדיולוג בכיר, אשר קבע כי מדובר במקרה זה ברשלנות רפואית:
התעלמות בחדר המיון
הצוות נמנע מביצוע בדיקות נחוצות לאבחון דלקת קרום הלב, למרות שהתובעת נשלחה למיון על ידי רופא המשפחה במטרה מפורשת לשלול מחלה זו.
אי הפניה לאשפוז
הקרדיולוג בקופת החולים שאבחן לבסוף את הדלקת וזיהה נוזל פריקרדיאלי, כשל כאשר לא שלח את החולה לאשפוז מידי לצורך מעקב וניקוז.
היעדר טיפול מתאים לשבץ
בזמן האירוע החריף במיון, החולה לא קיבלה טיפול בממיס קרישים (TPA) ולא נשקלה העברתה לצנתור מוח, פעולות שעשויות היו למנוע נכות קבועה.
טענות ההגנה: הטיפול היה סביר ותרופת TPA לא תועיל
ההגנה טענה מנגד כי הטיפול שניתן לתובעת בזמן אמת היה סביר ועמד בסטנדרט הרפואי המקובל. בנוסף, נטען כי לא התקיימו התנאים הרפואיים המאפשרים מתן טיפול ב-TPA במועד הופעת השבץ וכי ממילא טיפול זה לא היה מונע את הנזק עימו נותרה התובעת.
הפרכת ההגנה: אבחון בזמן היה מונע את השבץ
המומחה מטעם התביעה שלל טענות אלו לחלוטין וקבע כי לו הייתה דלקת קרום הלב מאובחנת בזמן ומטופלת כראוי במסגרת אשפוז, ניתן היה לנקז את הנוזל, למנוע את החמרת המצב לפרפור פרוזדורים – ולמנוע כליל את הופעת השבץ המוחי.
תוצאת ההליך: 1,800,000 ש"ח בגין רשלנות בדלקת קרום הלב
בהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך של גישור. במסגרת גישור זה נחתם הסכם פשרה בו נקבע כי התובעת תקבל פיצוי חד פעמי בסכום של 1,200,000 ש"ח, בנוסף לתגמולים של כ-600,000 ש"ח מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין מחייב.
חישוב הפיצוי: עזרת הזולת וכאב וסבל לחברת קיבוץ
חישוב הפיצויים בתביעת הרשלנות הרפואית נערך על בסיס הנכות המגבילה שנגרמה לתובעת, תוך התחשבות בגילה (63), היותה חברת קיבוץ שלא עבדה בחוץ, וצרכיה השיקומיים, שחלקם מומנו על ידי הקיבוץ. עיקר הפיצוי נפסק עבור ראשי נזק של עזרת הזולת וכאב וסבל.
בהסכם פשרה
פטור ממס
