הגדרת העילה של רשלנות רפואית בחוק

יסודות העילה של רשלנות רפואית מוגדרים בהוראות החוק-פקודת הנזיקין- ויונקים תוכן מפסיקות בתי המשפט. באופן כללי מוגדרת רשלנות רפואית כהתנהגות בלתי סבירה או בלתי נבונה של הגורם המטפל, כאשר אותה התנהגות גרמה למטופל לנזק.

מהי התנהגות רשלנית ?

כאמור החוק אינו נוקט בהגדרה ספציפית לשאלה מהי רשלנות רפואית כי אם נוקט במושגים כלליים כשקנה המידה הנו סבירות. ומהי התנהלות בלתי סבירה עליה מדובר? מיהו הרופא הסביר? רופא סביר ייחשב זה שהעניק טיפול בהתאם לסטנדרט המקובל במקרים דומים (כפי שנלמד, בין היתר, מה-Text Books ומה-Guide lines שפורסמו). באם פעל הרופא "לפי הספר", אזי תהיה זו טענת הגנה טובה עבורו אשר תאפשר ברוב המקרים לדחות התביעה נגדו, גם אם ישנם טיפולים אחרים מקובלים, וכל עוד הטיפול שניתן הינו עדכני ומקובל גם הוא.

טענת הגנה ולפיה הטיפול שניתן הנו סביר מכיוון שכך נוהגים במקומות נוספים, לדוגמה בבתי חולים אחרים בארץ, גם היא יכולה לסייע לרופא הנתבע בגין רשלנות רפואית, אך זאת כל עוד אותה פרקטיקה בה נוהגים רופאים או מוסדות רפואיים אחרים הינה סבירה. במילים אחרות, באם הפרקטיקה בה נוהגים גם רופאים אחרים אינה סבירה כשלעצמה, לא יהיה די לרופא להתגונן ולטעון כי הוא פעל בסבירות כי ישנם גם אחרים שנוהגים כך.

כשל בהעברת מידע בין המטפלים לבין עצמם ובינם לבין החולה עלול להיחשב לרשלנות רפואית

הרבה פעמים הרשלנות מתבטאת בכשל בהעברת מידע ביחס למטופל בין המטפלים השונים. במסגרת זו ניתן למנות בין היתר מספר מצבים שכיחים המהווים כר פוריה לתביעות רשלנות רפואית: אי העברת מידע ביחס לתוצאות בדיקות שהתקבלו כגון בדיקות דם, תרביות וכו'; אי העברת מידע על צורך במתן טיפול תרופתי כזה או אחר למטופל או ביצוע בדיקה שהתבקשה; אי העברת מידע בדבר רגישות כזו או אחרת הקיימת אצל המטופל ועוד.

גם כשל של הרופא בהעברת מידע למטופל עשוי להיחשב לרשלנות רפואית. כך למשל באם נמנע הרופא מלמסור למטופל מידע בדבר טיפול אלטרנטיבי לזה שהעניק למטופל, אשר עשוי היה להביא לתוצאות טובות יותר מהטיפול שניתן בפועל, עשוי הדבר להוות בסיס לתביעה בגין רשלנות רפואית.

מתן טיפול רפואי למטופל מבלי להסביר תחילה את סיכוני הטיפול המוצע וסיבוכיו, יכול להוות רשלנות רפואית, אם נותר המטופל עם נזק כתוצאה מסיבוכי הטיפול שלא הוסברו. זאת, כל עוד מוכיח המטופל כי היה בוחר לקבל טיפול אחר או כלל לא לקבל הטיפול שניתן לו, באם היה נמסר לו כי הטיפול כרוך בסיכון לנזק שנגרם לו. ומהו המידע אותו יש למסור למטופל? האם כל סיבוך, גם אם הסתברות התרחשותו הינה מזערית ונדירה? כאן המבחן הוא הפוך ממבחן ההתנהגות הרשלנית- לא מבחן הרופא הסביר כי אם מבחן המטופל הסביר הוא הקובע, דהיינו- בוחנים האם המידע שלא נמסר, הינו מסוג המידע שהמטופל הסביר זקוק לו לשם קבלת החלטה בדבר קבלת הטיפול המדובר. במילים אחרות- השאלה האם נהוג בין הרופאים מאותו תחום ליידע המטופל בדבר הסיכון המדובר לא רלבנטית, אלא האם המידע הוא מסוג המידע שמטופל סביר מצפה או צריך לקבל כדי להחליט האם לקחת או לא את הסיכון, דהיינו להסכים לטיפול.

חוסר סבירות הפעולה עלול להגדירה כרשלנית

לסיכום, עינינו רואות כי רשלנות רפואית הנה מושג כללי, אשר מקורו בהוראות פקודת הנזיקין, ופיתוחו בפסיקות בתי המשפט, כאשר אמת המידה ליישומו היא מבחנים של סבירות. אם כך התשובה לשאלה מהי רשלנות רפואית תלוית נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובמידה רבה גם תלויה בהשקפת עולמו של השופט היושב בדין. תפקידו של עו"ד המייצג בתביעת רשלנות רפואית הינו להציג ראיות מהן עולה כי ההתנהלות הרופאים הייתה בלתי סבירה וככזו רשלנית. כמובן שבשלב הבא יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ההתנהלות הבלתי סבירה, רשלנית, לבין הנזק שנגרם למטופל.

מידע נוסף וקישורים רלוונטיים:

יצירת קשר

לפניה מהירה
דילוג לתוכן