רשלנות רפואית בטיפול בשבץ מוחי

שבץ מוחי על רקע הפרעה בזרימת הדם למוח (שבץ "איסכמי") הינו אירוע קשה העלול להותיר החולה עם נזקים נוירולוגיים חמורים ובלתי הפיכים, עד כדי איבוד יכולות פונקציונאליות ואף מוות. בדומה לאירוע של "התקף לב" בו כל דקה קובעת, כך גם בעת אירוע שבץ מוחי- "התקף מוח": ישנו חלון הזדמנויות קצר, של מספר שעות בד"כ בו ניתן לפעול ולנסות לחדש זרימת הדם באזור החסום למוח ועל ידי כך למנוע ככל הניתן נזק בלתי הפיך לרקמות המוח המעורבות.

זאת ועוד, גם אם חלף המועד בו ניתן להעניק הטיפול למניעת נזק בלתי הפיך בשל השבץ, עדיין ישנה חשיבות רבה לבירור מידיי ומתן טיפול מיידי, לצורך מניעת אירוע מוחי נוסף, שניוני, שעלול להופיע באחוזים גבוהים בשלושת החודשים שלאחר האירוע הראשון- כשמרבית האירועים החוזרים מתרחשים ב-7 ימים הראשונים! (כך לפי הנחיות קליניות מטעם האיגוד הישראלי לנוירולוגיה).

בשנים האחרונות חלה התפתחות אדירה בכל הקשור לדרכי האבחון והטיפול במקרים של שבץ מוחי איסכמי. תרמו לכך רבות אמצעי ההדמיה למיניהם ההולכים ומשתכללים כל הזמן.

בשנת 2004 אישר משרד הבריאות, במקרים המתאימים של שבץ מוחי, טיפול בתרופה (TPA) המסוגלת לחדש זרימת הדם באזור החסימה ועל ידי כך למנוע או למזער בצורה משמעותית פגיעה בלתי הפיכה למוח. מתן התרופה לחולה עם שבץ מוחי בתוך 4.5 שעות מהופעת השבץ (נכון להיום), נמצא יעיל במניעת נזקים נוירולוגיים. מחקרים הראו כי חולים שקיבלו טיפול זה היו פחות תלויים בזולת בתפקודם לאחר האירוע לעומת חולים שלא קיבלו הטיפול. בחלק לא קטן מהמקרים מתן התרופה מנע באופן מוחלט נזקים בלתי הפיכים. נמצא עוד שככל שמקבלים התרופה מוקדם יותר כך גדל הסיכוי לריפוי.

ואולם- על אף העובדה שכבר בשנת 2004 אושרה התרופה לטיפול בישראל, חסמים ביורוקרטיים ואחרים הובילו לכך שמרבית בתי החולים לא היו ערוכים למתן טיפול זה במקרה של שבץ מוחי. יתירה מזאת, חוסר מודעות רפואית, שלא לומר חוסר תשומת לב מקצועית של גורמי הרפואה הדחופה (רופאי מרפאה ראשונית, אנשי חדרי מיון ומוקדי חירום) הביאו לכך שחולים שהגיעו לבית חולים ממש בזמן מבחינת "חלון ההזדמנויות" לקבלת טיפול TPA, לא זכו לקבל טיפול חיוני ויעיל זה.

בתביעה שהגשנו נגד בית חולים גדול בצפון הארץ, בשם מטופל קשיש שנותר עם נזקים חמורים לאחר שחווה שבץ מוחי, הגיע המטופל לבית החולים בשעת לילה ועבר אירוע מוחי בין כותלי בית החולים. למרות העובדה שהאירוע אובחן על ידי הצוות הרפואי בזמן, אף אחד לא טרח להעבירו לקבלת הטיפול ב-TPA שהיה זמין באותה עת (שלהי שנת 2007) בבית חולים רמב"ם הסמוך. האיש לא טופל ולמעשה הוזנח, והוא נותר נכה קשה (סיעודי ומרותק לכסא גלגלים). האיש היה לפני המקרה עצמאי לחלוטין.

זוהי דוגמה למקרה שמצדיק הגשת תביעת רשלנות רפואית בשל אי מתן טיפול מתאים לחולה מאושפז שחווה שבץ מוח בבית החולים עצמו. התביעה הסתיימה עם השגת פשרה מכובדת מול בית החולים- הפרטים נותרו חסויים (כמקובל במקרים אלו).

לאחר שנושא הטיפול הלקוי במקרי שבץ מוחי במדינת ישראל הועלה על סדר היום הציבורי על ידי רופאים ואנשי תקשורת, החלו להינקט פעולות, בין היתר על ידי משרד הבריאות, במטרה לשפר המצב הנוכחי העגום. אנו מקווים שהמצב אכן ישתפר ושהציבור הרחב יזכה לקבלת טיפול הולם.

יחד עם זאת, אנו ממליצים לכל מי שעבר אירוע מוחי ונותר עם נזק גופני, לפנות לייעוץ משפטי על מנת לבחון זכויותיו לפיצוי בגין רשלנות רפואית בטיפול.