נסיבות האירוע: הזרקת תרופה שגויה בחדר ההתאוששות
התובעת עברה בהצלחה ניתוח שגרתי להסרת כיס מרה. הרשלנות התרחשה בטיפול בחדר ההתאוששות, כאשר רופא מרדים הזריק לה תרופה שגויה מבלי לוודא את התאמתה למצבה. כתוצאה מכך לקתה המטופלת ב"תסמונת טקוצובו" (פגיעה זמנית בשריר הלב), מצבה הידרדר והיא הובהלה לאשפוז דחוף בטיפול נמרץ למספר ימים, עד לייצובה ושחרורה להמשך מעקב.
טענות התביעה: רשלנות בהרדמה, נזק לבבי וטראומה
לצורך ביסוס עילת התביעה, צירפנו חוות דעת מקצועית של רופא מרדים בכיר, אשר ניתח את שרשרת המחדלים של הצוות:
מתן תרופה שגויה ללא בקרה
המומחה להרדמה קבע כי הרופא פעל בניגוד מוחלט לפרקטיקה המקובלת, כאשר לא טרח לוודא את סוג התרופה בטרם ההזרקה אל גופה של התובעת.
גרימת נזק לבבי ישיר
הזרקת התרופה הובילה מידית לתגובה הלבבית הקשה (תסמונת טקוצובו), שאילצה אשפוז חירום בטיפול נמרץ.
פגיעה נפשית ופוסט טראומה
המומחית לפסיכיאטריה קבעה באופן חד משמעי כי האירוע מסכן החיים הותיר את התובעת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית.
טענות ההגנה: הכחשת נזק שיורי ופגיעה נפשית
בית החולים בחר להדוף את הטענות בדבר חומרת הפגיעה וניסה להמעיט באופן קיצוני בנזקיה של המטופלת:
- ההגנה טענה כי לתובעת לא נותר כל נזק שיורי או צמית מהאירוע הלבבי, וכי ליבה חזר לתפקוד מלא.
- ההגנה הציגה חוות דעת פסיכיאטרית נגדית אשר גרסה כי מצבה הנפשי של התובעת תקין לחלוטין ואין כל עדות קלינית לפוסט טראומה.
הפרכת ההגנה: הוכחת תיעוד רפואי וסבל נפשי
- הבהרנו כי טקטיקת ההכחשה הגורפת של בית החולים נועדה למזער נזקים משפטיים, חרף התיעוד הברור מהאשפוז בטיפול הנמרץ.
- עמדנו על כך שהחלמה פיזית של שריר הלב אינה מאיינת את הסבל הנפשי, החרדות והטראומה העמוקה שחוותה המטופלת בעקבות הכשל הטיפולי החמור.
תוצאת ההליך: 390,000 ש"ח פיצוי על רשלנות בהרדמה
נוכח הבנת בית החולים הנתבע כי קו ההגנה שלו מנותק מחומרת המקרה והראיות המוצקות שהגשנו, נכנסנו למשא ומתן. בסופו של ההליך, נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בראשון לציון, ובו חויב בית החולים לשלם לתובעת סך של 390,000 ש"ח.
חישוב הפיצוי: נזק לא ממוני, כאב וטראומה
חישוב הפיצויים בתיק זה נשען כמעט במלואו על ראש הנזק הלא ממוני שלא כאב וסבל, אשר נועד לשקף את עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לתובעת בגין הרשלנות הרפואית. על אף שהנזק הפיזי ללב הוגדר כזמני וחלף לאחר תקופת שיקום, בית החולים נאלץ לפצות את התובעת בסכום ניכר מאחר שהצלחנו להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית של מומחית לפסיכיאטריה, את חומרת הטראומה הנפשית שנגרמה לתובעת בשל האירוע הרשלני והשלכותיה ארוכות הטווח.
בהסכם פשרה
פטור ממס
