רשלנות באבחון פקקת DVT

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על תביעה לפיצויים בטיפולם, של צעיר שעבר רשלנות באבחון פקקת DVT ברגל. בשל הרשלנות באבחון פקקת של הוורידים העמוקים, נותרה נכות בלתי הפיכה.

התובע התלונן על כאב חדש ומתמיד ברגלו בפני רופאיו. אולם, על אף שלתובע היו גורמי סיכון ברורים להתפתחות פקקת של הוורידים העמוקים, הן לאור התלונות שהציג, הן לאור ההיסטוריה המשפחתית שלו (אב עם פקקת ורידים),  והן לאור הממצאים הקליניים בבדיקה שהתאימו כולם להעלאת חשד לפקקת, רופאי קופת החולים "ננעלו" על אבחנה מינורית של כאב הנובע מהתכווצות שריר (שכשלעצמה לא התאימה לתלונות ולממצאים בבדיקה) ולא פעלו כמתחייב במסגרת הליך אבחון תקין, לשלול ראשית את האבחנה המסוכנת של פקקת.

כתוצאה מכך, אובחנה הפקקת באיחור רב והתובע, בחור צעיר בתחילת דרכו בחיים, בריא עד לאירוע, סובל כיום מתסמונת פוסט-תרומבוטית קשה ומנכות תפקודית משמעותית.

16 ימים חלפו במקרה של התובע מתחילת הסימפטומים ועד תחילת הטיפול. בשל כך קריש הדם שגרם לפקקת הראשונית המשיך לצמוח, לגדול ולהתפשט ללא כל הפרעה. התפשטות זאת הובילה לקריש נרחב המשתרע מן המפשעה (הווריד הפמורלי המשותף) עד לוורידי השוק המרוחקים. כיום סובל התובע מתסמונת פוסט-טרומבוטית בדרגת חומרה קשה.

התובע סובל כיום מכאב קבוע של רגל שמאל, כולל בשעות הלילה. הכאב מעיר משינה. התובע נאלץ לישון עם רגל מורמת. התובע מוגבל בהליכה, סובל מצליעה לסירוגין לאחר הליכה ממושכת ומוגבל בביצוע מאמצים. התובע סובל מדקירות ומאירועים של התכווצויות שרירים כואבות. הרגל מגרדת ובסוף היום מאוד נפוחה. בזמן עבודתו המשרדית של התובע, נאלץ הוא לקום מדי פעם ולהסתובב כדי לשחרר את הרגל. התובע נוטל נוגדי קרישה באופן קבוע ומשתמש בגרב לחץ עד גובה המפשעה.

מומחה רפואי שבדק התובע קבע כי נגרמה לו נכות משוקללת קבועה בשיעור של 62%.

התובע בחור צעיר בן שלושים, עוסק בענף המחשבים. היקף הנזק הגדול שנגרם לו, המתבטא בנכות קבועה וגבוהה, לצד כישוריו וגילו הצעיר, הם שיכתיבו גובה הפיצוי שייפסק לו בתביעה. במקרה זה ייפסקו לתובע פיצויים בין היתר בשל הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות שלו, הפגיעה בניידותו וכן עבור עזרה, הוצאות רפואיות ושיקומיות, וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל, צער ועוגמת נפש.