רשלנות רפואית ומשרד הבריאות

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על מעורבותו הפוטנציאלית של משרד הבריאות ברשלנות רפואית – הן כנתבע פוטנציאלי, הן כרגולטור והן כגוף המתווה מדיניות ודרכי פעולה

משרד הבריאות חשוף לתביעות בשל רשלנות רפואית מעצם היותו הבעלים של מוסדות רפואיים שונים.

לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, משרד הבריאות הוא הבעלים של 11 בתי חולים לאשפוז כללי (למשל: בית חולים וולפסון בחולון, בית חולים איכילוב בתל אביב, בית חולים אסף הרופא בצריפין ושיבא בתל השומר), 8 בתי חולים לבריאות הנפש (למשל: שער מנשה, באר יעקב, אברבנאל בבת ים), ו-5 מוסדות גריאטריים. בנוסף, משרד הבריאות הוא הבעלים של קרוב ל-400 תחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) הפזורות ברחבי הארץ ומעניקות טיפול והדרכה לנשים הרות, תינוקות וילדים (עד גיל 6).

לפי נתונים שנאספו ממשרד האוצר ומשרד הבריאות, בשנים 2005-2015 הוגשו כ-8,300 תביעות בגין רשלנות רפואית נגד מוסדות רפואיים ממשלתיים בבעלות משרד הבריאות. רוב התביעות (כ-80%) הוגשו נגד בתי חולים לאשפוז כללי, וחלק בלתי מבוטל (כ-13%) נגד טיפות חלב. היקף הפיצויים ששולמו בשנים אלו בשל תביעות רשלנות רפואית נגד המוסדות הציבוריים בבעלות משרד הבריאות היה כ-2.3 מיליארד ש"ח.

יש לציין, כי ישנה מגמה של גידול עקבי בהיקף התביעות בשנים שנבדקו – 597 תביעות בשנת 2005 לעומת 1,008 בשנת 2015 (לצד עלייה בתשלומים ששולמו בשל תביעות רשלנות רפואית נגד המדינה- 138 מיליון ש"ח בשנת 2005 לעומת 262 מיליון ש"ח בשנת 2015).

נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות אמון על בדיקת תלונות על מקרים שבהם התעורר חשש שהייתה התנהגות לא אתית או חריגה מסטנדרט מקצועי סביר במסגרת הרפואה הציבורית והפרטית, ביחס למוסד רפואי או בעל מקצוע רפואי כמו רופא, אחות, מיילדת וכו'. הפנייה לבירור מקרה במסגרת הנציבות יכולה להגיע ממספר ערוצים שונים:

• פנייה ממינהל רפואה במשרד הבריאות, שהוא גוף שאמון בין היתר על רגולציה רפואית של מערכת הבריאות הציבורית והפרטית. מינהל רפואה מקבל מהמוסדות הרפואיים הפרטיים והציבוריים דיווחים על פי חוק (תקנות בריאות העם) על פטירות ואירועים חריגים, משלים הבירור ובמקרים שמוצא לנכון מעביר המקרה להמשך בדיקה לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות.
• פנייה מבעלי תפקידים במשטרה ובפרקליטות ביחס למקרים חשודים.
• פנייה מהציבור הרחב.
• הנציב עשוי לפתוח בבירור מקרים עקב תביעות אזרחיות שהוגשו ובעקבות ידיעות בתקשורת.

יש לציין כי דיווחים המועברים למינהל רפואה על פטירות ואירועים חריגים, מועברים על ידי המינהל גם לידיעת היחידה לבטיחות הטיפול במשרד הבריאות, שעוסקת בקידום בטיחות הטיפול, מתוך מטרה מוצהרת, כפי שמופיע באתר משרד הבריאות, להקטין את "מספר אירועי הבטיחות באמצעות יצירת תרבות בטיחות במוסדות רפואיים – כלל בתי החולים והמרפאות בקהילה".

ככלל, במידה שנמצא כי מדובר באירוע שהסתיים בנזק רפואי חמור למטופל ונראה כי התוצאה חורגת במידה ניכרת מהתוצאה הצפויה במקרים דומים או באירוע שהופרו בו בצורה ברורה נהלים או הנחיות, גם אם לא הסתיים בנזק למטופל, מורה הנציב על מינוי ועדת בדיקה. לצורך כך ממונים מומחים מתאימים, מוזמנים עדים, כולל הצוות הרפואי המעורב והנפגע ובסופו של דבר מונפק דוח הכולל את חוות דעתה של הוועדה, האם מדובר במקרה של רשלנות או לא. הנציב מצרף המלצתו לדוח, אשר מועבר למנכ"ל משרד הבריאות לצורך הכרעה האם המקרה מצדיק הגשת קובלנה משמעתית.

קיימת טענה לניגוד עניינים מובנה בו נמצא משרד הבריאות בבדיקת תלונות בעניין רשלנות רפואית, מעצם היותו הרגולטור על מערכת הבריאות בישראל (הגוף המפקח) ובעלים של מוסדות רפואיים רבים.

כך למשל, במקרה בו מתקבלת במשרד הבריאות תלונה בקשר לחשד לרשלנות רפואית בטיפול במוסד רפואי ממשלתי, יוצא כי הגוף החוקר הוא גם הגוף הנחקר.

גם במקרים של תלונות על מוסדות רפואיים שאינם בבעלות המדינה ומשרד הבריאות, קיים חשש לניגוד עניינים שכן לעתים קביעה כי מוסד רפואי התרשל, עשויה ללמד גם על רשלנות של משרד הבריאות בשל הפרת חובת הפיקוח שלו. למשל, מקרה בו מוגשת תלונה על התנהלות רפואית רשלנית במוסד רפואי, אשר הייתה ידועה למשרד הבריאות עוד קודם.

הבעיה היא שדוח ועדת בדיקה הינו ראייה כבדת משקל בהליך אזרחי של תביעת רשלנות רפואית. לכן, קביעה של ועדת בדיקה של היעדר רשלנות במקרה מסוים, עלולה לפגוע בסיכוי לזכות בתביעה לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית, בגין אותו מקרה.

על רקע ניגוד העניינים בו מצוי ו/או עלול להיות מצוי משרד הבריאות בעבודתן של ועדות הבדיקה, רבים מעורכי הדין ממליצים ללקוחותיהם המתכוונים לתבוע פיצויים בגין מקרה הרשלנות, לא לפנות בנושא בתלונה למשרד הבריאות, אשר עשוי להקים בשל כך ועדת בדיקה, שבסופו של דבר עלולה לייצר ראיה שתפעל נגדם בתביעה.

למשרד הבריאות סמכות להוציא חוזרים – מסמכים הכוללים הוראות ונהלים המפורסמים בדרך כלל על ידי היחידות השונות של משרד הבריאות. מסמכים אלה כוללים לעתים הוראות ודרכי פעולה מפורטות.

בפועל משרד הבריאות מנפיק חוזרים בנושא מדיניות ונהלים במגוון תחומים, כגון הריון ולידה, ניתוחים, בדיקות סקר לאבחון מחלת הסרטן ועוד.

מבחינה משפטית, חוזרים ונהלים של משרד הבריאות עשויים להיות בעלי מעמד כבד משקל בהליך של תביעת רשלנות רפואית בבית המשפט, במידה שהרופא לא נהג לפיהם. עם זאת, אין מדובר בחזות הכול. בית המשפט יכול להתרשם כי על אף האמור בחוזר או בנוהל של משרד הבריאות, יש מקום במקרה הנידון לקבוע אחרת, למשל בשל שיקולי מדיניות משפטית (שיקולים רוחביים). בנוסף, בית המשפט יכול לקבוע רף זהירות גבוה יותר או נמוך יותר מזה המצוין בנוהל של משרד הבריאות.

משרד הבריאות הוא הבעלים של מוסדות רפואיים רבים, נתון ההופך אותו לנתבע פוטנציאלי חוזר.

משרד הבריאות אמון גם על פיקוח על כלל המוסדות הרפואיים בארץ, בין היתר באמצעות נציב קבילות הציבור או באמצעות הכלי של הקמת ועדת בדיקה במקרים של חשד לרשלנות.

משרד הבריאות אחראי גם על קביעת מדיניות ודרכי פעולה והוא עושה זאת על ידי הנפקת חוזרים ונהלים. מסמכים אלו עשויים להיות ראייה כבדת משקל בתביעות רשלנות רפואית.

קיימת בעייתיות בשל חשש לניגוד עניינים בכל הקשור לוועדות בדיקה של משרד הבריאות, מאחר שהגוף המפקח ולעתים גם הבעלים של המוסד הרפואי, מתבקש לבדוק את עצמו. לכן ההמלצה הרווחת היא לא לפנות בתלונה לנציב הקבילות במשרד הבריאות במקרה החשוד ברשלנות, אם יש כוונה לתבוע בגין המקרה פיצויים במסגרת תביעת רשלנות רפואית.

אמנם דוח ועדת בדיקה, כמו גם חוזרים ונהלים של משרד הבריאות, עשויים להיות ראייה כבדת משקל בתביעה לפיצויים בשל רשלנות רפואית, אולם בית המשפט הוא המכריע הסופי בתביעת רשלנות רפואית ויכול לקבוע רף זהירות גבוה יותר או נמוך יותר מזה המוצב בנוהל או שנקבע בדוח.