פיצויים בשל רשלנות בטיפול בשבץ מוחי

שבץ מוחי שלא מטופל כנדרש עלול לגרום נזקים חמורים – מנכויות קשות הכוללות שיתוקים מלאים או חלקיים, פגיעות בדיבור, אובדן שליטה על סוגרים ועוד סיבוכים חמורים, כולל חלילה מוות. שבץ מוחי מהווה הגורם השני לתמותה בעולם. לפי דיווחי משרד הבריאות, מדי שנה כ-15,000 אנשים בישראל עוברים שבץ מוחי.

את השבץ המוחי ניתן לחלק באופן גס לשני סוגים-  שבץ המורגי (נגרם מדימום תוך מוחי) ושבץ איסכמי (נגרם מחסימה של כלי דם). השבץ האיסכמי הוא השכיח (כ-85% מהמקרים). בשבץ איסכמי נפגעת אספקת החמצן למוח בשל חסימה של עורק או כלי דם שאמור להוביל חמצן (דם מחומצן) לאזורי המוח השונים. במידה שהחסימה לא מוסרת במהירות, האזור הופך פגוע, איסכמי ונמקי ומופיע חסר תפקודי בהתאם לתפקידו של אותו אזור במוח.

אמנם אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית והימנעות מעישון, עשוי להקטין אצל חלק מהאנשים הסיכון לחוות שבץ מוחי, אולם גם בידי הרופאים אמצעי מניעה וטיפול מגוונים במקרי שבץ מוחי.

על מנת למנוע שבץ מוחי מבעוד מועד, יש לזהות אצל המטופל גורמי סיכון המצדיקים מתן טיפול מונע (בדרך כלל תרופות נוגדות איגור טסיות ונוגדות קרישה). רופא המשפחה מוסמך לצורך זה להפנות מטופלים בסיכון לבדיקות ולייעוצים עם רופאים מומחים כמו למשל קרדיולוגים או נוירולוגים, על מנת לזהות הצורך בטיפול מניעתי לשבץ מוח.

משחווה מטופל שבץ, חשוב מאוד לאבחנו בזמן, שאז ניתן להעניק לחולה טיפולים שונים, על מנת לחדש זרימת הדם למוח של החולה (בשבץ איסכמי). כך למשל, במקרים המתאימים ניתן להעניק לחולה החווה שבץ איסכמי טיפול להסרת החסימה וחידוש זרימת הדם על ידי תרופה לווריד (TPA) ו/או על ידי צנתור מוח. הבעיה היא שבמצבים אלו כל דקה קובעת וחלון ההזדמנויות לעצור התהליך ולמנוע נזקים בלתי הפיכים קשים, הינו צר (טווח של מספר שעות בודדות מהופעת הסימנים).

מבחינת דיני הרשלנות הרפואית, בכל אותם מקרים בהם ניתן להוכיח בפני בית המשפט כי בשל מיומנות ירודה ו/או אי נקיטת זהירות מספקת, נגרמו למטופל נזקים משבץ מוחי, ניתן לתבוע פיצוי בגין כך. הדרך להוכיח הדבר ידועה לעורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית, הנעזרים לצורך כך במומחים רפואיים אשר כותבים עבור התביעה, במידת האפשר, חוות דעת רפואית המצורפת לכתב התביעה.

בתי המשפט קבעו מספר פעמים שככל שרמת הסיכון לבריאות המטופל כתוצאה מטיפול שגוי גדולה יותר, כך מוטלת חובת זהירות רחבה יותר של המערכת הרפואית כלפי החולה. משכך, במקרים של טיפול שגוי בשבץ מוחי, יבחן בית המשפט האם ננקטו כל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע נזקי שבץ מוח. במידה שייקבע כי בשל מידת זהירות לקויה או מיומנות ירודה, נגרמו למטופל נזקי השבץ, יעבור בית המשפט לשלב הבא של הערכת הפיצויים להם זכאי התובע.

• חולה שהגיע לבית החולים עם דיסקציה של עורק מוחי, לא אובחן ולא טופל במשך ימים עד אשר קרס והפך נכה קשה. נתקבלו פיצויים של כ-3.5 מיליון שקלים.
• קשישה אשר סבלה מדלקת של קרום הלב שלא אובחנה ושלא טופלה וגרמה בשל כך לתסחיף ולאירוע מוח קשה. נתקבל פיצוי של כשני מיליון שקלים.
• חולה קשיש כבן 80 שחווה בין כותלי בית החולים אירוע מוחי שלא אובחן ושלא טופל בזמן. נתקבל פיצוי של מאות אלפי שקלים.
• אישה שפנתה לבית החולים מספר פעמים עם סימנים של אירוע מוחי חולף, לא אובחנה ולא טופלה עד אשר חוותה אירוע מוחי קבוע שגרם לה לנכות. נתקבל פיצוי של מאות אלפי שקלים בשל רשלנות בטיפול בשבץ מוחי.
• 1,500,000 ש"ח לחולה שקיבל תרופה במינון שגוי אשר גרמה לו לשבץ מוחי.