בקצרה במאמר - פיצוי על אירוע מוחי
- עילת התביעה המרכזית: רשלנות רפואית באבחון שבץ (למשל התעלמות מאירוע חולף) או עיכוב במתן טיפול ממיס קרישים (TPA), אשר גרמו למטופל לנזק נוירולוגי בלתי הפיך.
- הרכב הפיצוי (ראשי הנזק): נזק מוחי משבץ גורם לרוב לפגיעה תפקודית הכרוכה באובדן השתכרות, צורך בעזרה וסיעוד, הוצאות ריפוי ושיקום, התאמות דיור וניידות, קיתור תוחלת חיים ועוד נזקים ומסתכם בפיצוי של מאות אלפים ומיליוני שקלים.
- אובדן סיכויי החלמה: בתיקי שבץ מוחי בהם קשה להוכיח בוודאות כי הטיפול היה מונע את הנזק, נהוג לפסוק פיצוי יחסי בשל אובדן סיכויי ההחלמה.
- זכויות שארי הנפטר: במקרה שבו המטופל נפטר כתוצאה מהרשלנות באבחון או בטיפול, עומדת לעיזבון ולתלויים הזכות לתבוע את מלוא הפיצויים, לרבות פיצוי בגין "השנים האבודות".
מתי קמה זכאות לתבוע פיצוי על אירוע מוחי?
תביעת פיצויים מוגשת כאשר ניתן להוכיח כי המערכת הרפואית סטתה מחובת הזהירות הסבירה וכי כתוצאה מכך נגרם לחולה נזק נוירולוגי או תפקודי בלתי הפיך. זכאות זו קמה בשני תרחישים מרכזיים:
- רשלנות רפואית באבחון שבץ: התעלמות מגורמי סיכון, פספוס סימני אזהרה מקדימים בקהילה (כמו אירוע חולף - TIA), או איחור בפענוח הדמיות בחדר המיון. (למידע משפטי מורחב על מחדלים אלו, קראו את המאמר שלנו על רשלנות באבחון אירוע מוחי).
- רשלנות רפואית בטיפול בשבץ: החמצת "חלון ההזדמנויות" הקריטי (שעות בודדות) למתן תרופות ממיסות קרישים (TPA) או לביצוע צנתור מוח לשחרור החסימה. (להרחבה, ראו המאמר על רשלנות בטיפול בשבץ מוחי).
חישוב הפיצויים: על מה מקבלים כסף בתביעת רשלנות רפואית שבץ מוחי?
לאחר שבית המשפט משתכנע כי הנזק נגרם או הוחמר בשל הרשלנות הרפואית, הוא עובר לשלב שומת הפיצוי ("ראשי הנזק"). מאחר ששבץ מוחי מוביל פעמים רבות לפגיעה דרמטית בעצמאות החולה, הפיצויים בתביעות אלו הם מהגבוהים בדיני הנזיקין, ועשויים להגיע למיליוני שקלים. הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הסכום הם גילו של הנפגע, כישוריו ורמת השתכרותו לפני האירוע וחומרת הפגיעה בתפקוד בשל האירוע.
אבות הנזק המרכזיים המרכיבים את הפיצויים בתביעות אלו כוללים:
- אובדן כושר השתכרות: פיצוי בגין הפסדי שכר מיום האירוע ועד לגיל הפרישה, כולל אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, כולל במקרי פטירה, ביחס לשנים בהם יכול היה להתפרנס, אילולא המוות.
- הוצאות סיעוד ועזרת צד ג': מימון מטפל (אחד או יותר) בשל אובדן היכולת לבצע פעולות בסיסיות, לעיתים למשך שארית חייו של הנפגע.
- הוצאות עבור ריפוי ושיקום: לרבות תרופות ואיבזרים שאינם כלולים בסל הישרותים ו/או במימון משרד הבריאות.
- הוצאות אפוטרופוסות: במקרים של פגיעה קוניגטיבית בשל האירוע המוחי.
- התאמות דיור וניידות: עלויות התאמת סביבת המגורים לכיסא גלגלים, רכישת אביזרי שיקום מיוחדים, ורכב מותאם.
- נזק לא ממוני: פיצוי משמעותי בגין כאב וסבל, עוגמת נפש, וקיצור תוחלת החיים.
הערה: סיבתיות עמומה (אובדן סיכויי החלמה): גם במקרים שבהם לא ניתן להוכיח ברמה הנדרשת בתביעת רשלנות רפואית (מעל 50%), כי נזקי השבץ היו נמנעים אילו הטיפול היה ניתן בזמן, בתי המשפט נוטים לפסוק פיצוי יחסי בגין הפגיעה בסיכוי של החולה להחלים בהתאם לדוקטרינה של אובדן סיכויי החלמה.