1,150,000 ש"ח פיצוי בגין רשלנות באבחון זיהום שהוביל למוות

נסיבות התביעה: איחור באבחון זיהום והעברה מאוחרת למיון

המנוחה הייתה מאושפזת במוסד שיקומי בשל מחלת טרשת נפוצה ממנה סבלה. במהלך אשפוזה החלה הידרדרות מהירה במצבה והופיעו תסמינים מובהקים של זיהום, לרבות לחץ דם נמוך ודופק מהיר המעידים על שוק ספטי מתפתח. למרות סימני האזהרה, וחרף מקרים קודמים של הידבקות בחיידק המעי קלוסטרידיום דיפיציל (CDI) באותו מוסד, הצוות הרפואי התמהמה. בשל שרשרת המחדלים, פונתה המנוחה לחדר המיון בבית חולים כללי באיחור ניכר, תוך החסרת מידע חיוני מצוות המיון על שלשולים שחוותה ועל התפרצות החיידק במחלקת השיקום.

טענות התביעה: רשלנות בהתעלמות ממצב חירום והחמצת חלון טיפולי

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה למחלות זיהומיות, אשר הצביע על כשלים מערכתיים בשני המוסדות הרפואיים:

טענות ההגנה: הידרדרות טבעית וניתוק קשר סיבתי לנזק

ההגנה הציגה חוות דעת נגדית של מומחה למחלות זיהומיות מצידה וטענה כי:

• הידרדרותה של המנוחה נבעה ממחלת הטרשת הנפוצה הקשה ממנה סבלה וממצבה הבסיסי הירוד.
• הטיפול שניתן במוסד השיקומי התאים למגבלות האבחון של מוסד מסוג זה.
• התפתחות הזיהום (CDI) הייתה אלימה ובלתי ניתנת לשליטה, ללא קשר לעיתוי פינויה לחדר המיון.

הפרכת ההגנה: הוכחת הקשר בין רשלנות באבחון שוק ספטי למוות

1. חשיבות זמן הטיפול: הובהר בגיבוי חוות דעת של מומחה למחלות זיהומיות וספרות מדעית, כי בהלם ספטי (ספסיס) כל שעה היא קריטית והפרוגנוזה צונחת במהירות ללא התערבות.
2. עיכוב בהדמיה: הוכח כי ביצוע בדיקת CT בטן באיחור היווה חריגה בוטה מסטנדרט רפואי סביר, אשר חרצה בפועל את גורל המטופלת.
3. קשר סיבתי ישיר: הובהר כי הגורם הישיר למוות לא היה מחלת הרקע, אלא השוק הספטי שלא אובחן ולא טופל במועד.

תוצאת ההליך: תשלום פיצוי בסך 1,150,000 ש"ח עקב רשלנות באבחון זיהום

לאור קיומן של ראיות מוצקות אשר ביססו טענות התביעה, הסתיים ההליך המשפטי בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. הנתבעים שילמו לתובעים- יורשי המנוחה (בעלה ובנותיה), פיצוי פטור ממס בסך 1,150,000 ש"ח.

חישוב הפיצוי: אובדן השתכרות, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל

גובה הפיצויים נגזר מנתוניה הספציפיים של המנוחה ערב פטירתה. מכיוון שהמנוחה הייתה מצויה במצב סיעודי עקב מחלתה וקיבלה פנסיית נכות, ראשי הנזק של "שנים אבודות" (הפסד השתכרות עתידי) ואובדן שירותי אם ורעיה חושבו בהתאם. עם זאת, הפיצוי שיקף באופן משמעותי את הנזק הלא ממוני – רכיב מרכזי בגין כאב וסבל וקיצור ניכר של תוחלת חייה, לצד החזר הוצאות קבורה ולוויה לתובעים.