האם רופא כללי הפועל "על תקן" מומחה ייחשב לרשלן ?

חשוב להדגיש, תקנות משרד הבריאות בנושא "תואר מומחה ברפואה" (ר' קישור לתקנות) הינן נוקשות וכוללות פירוט תנאי סף ומסלולי הכשרה מפורטים על מנת שרופא יהיה זכאי לתואר מומחה. אין מדובר בעניין פורמאלי בלבד. מסלולי ההכשרה כוללים התמקצעות במגוון נושאים ונמשכים שנים מספר. כך למשל, לצורך קבלת תואר מומחה ביילוד וגניקולוגיה יש לעבור מסלול הכשרה מפרך הנמשך 5.5 שנים. מסלול הכשרה זה, כיתר מסלולי ההכשרה הקבועים בתקנות משרד הבריאות, נקבע על סמך ידע וניסיון של גורמים ברי סמכא שישבו על המדוכה וקבעו מהי ההסמכה הנדרשת לכל תחום רפואה. זאת בין היתר על מנת להבטיח רמת ידע מספקת ועל ידי כך להבטיח את שלום ובריאות הציבור. משכך, לעניות דעתנו, אי הענקת משקל הולם על ידי בתי המשפט לכך שרופא מועסק כמומחה בתחום רפואי כזה או אחר, בעוד שבפועל הוא לא רכש הסמכה מתאימה לדבר, עלול להוות מדרון חלקלק ופתח להעסקת רופאים שאינם בעלי הכישורים הנדרשים להעניק לחולים הטיפול הנדרש.

לסיכום, אם אכן תפקידו של בית המשפט להתוות באמצעות דיני הנזיקין מדיניות של התנהגות ראויה, הרי שפסק הדין בת.א. 5658-04-14 חוטא למטרה זו. מדיניות ראויה מחייבת התייחסות מחמירה של בתי המשפט לפעילות של רופאים המנכסים לעצמם תואר מומחה, שמעולם לא הוכשרו לו. מעבר להטעיה קשה של ציבור המטופלים המסתמכים על כך שהרופא אליו הופנו ואשר הוצג בפניהם כמומחה הוא אכן בעל המומחיות הנדרשת, הרי שהיעדר מומחיות פורמאלית משמעו היעדר הסמכה מתאימה – ומכאן הדלת פתוחה למקרי רשלנות רפואית ונזקים מיותרים לציבור המטופלים.