בית המשפט נתן במקרה של ד"ר קלייטמן משקל מינורי לעובדה שהיא לא הייתה בעלת מומחיות לרפואת נשים, ולא ראה בכך ראייה מכרעת לכך שהרופאה התרשלה. לעניות דעתנו, התנהלות הרופאה ומעסיקתה קופת חולים לאומית, שהציגו רופאה שאינה מומחית כמומחית שאף נטלה לעצמה חירות לטפל בהריונה של אישה מבלי שיש לה הסמכה פורמאלית לדבר ותוך הטעיית המטופלת – מלמדת מעצמה על רשלנות רפואית המקימה חזקה שאילו היתה הרופאה מוסמכת במיילדות וגינקולוגיה, מות העובר היה נמנע.
לשיטתנו, פסיקת בית המשפט מהווה מדרון חלקלק להתפתחות פרקטיקה מסוכנת לציבור המטופלים, של העסקת רופאים שאינם מומחים "על תקן" מומחים.
חשוב להדגיש, תקנות משרד הבריאות בנושא "תואר מומחה ברפואה" (ר' קישור לתקנות) הינן נוקשות וכוללות פירוט תנאי סף ומסלולי הכשרה מפורטים, על מנת שרופא יהיה זכאי לתואר מומחה. אין מדובר בעניין פורמאלי בלבד. לצורך קבלת תואר מומחה ביילוד וגניקולוגיה יש לעבור מסלול הכשרה מפרך הנמשך 5.5 שנים. מסלול הכשרה זה, נקבע על סמך ידע וניסיון של גורמים ברי סמכא שישבו על המדוכה וקבעו מהי ההסמכה הנדרשת לתחום. זאת, בין היתר, על מנת להבטיח רמת ידע מספקת של הרופאים ועל ידי כך להבטיח את שלום ובריאות הציבור. משכך, לעניות דעתנו, אי הענקת משקל הולם על ידי בתי המשפט לכך שרופא מועסק כמומחה בתחום רפואי כזה או אחר, בעוד שבפועל הוא לא רכש הסמכה מתאימה לדבר, עלול להוות מדרון חלקלק ופתח להעסקת רופאים שאינם בעלי הכישורים הנדרשים להעניק לחולים הטיפול הראוי.
אם אכן תפקידו של בית המשפט להתוות באמצעות דיני הנזיקין מדיניות של התנהגות ראויה, הרי שפסק הדין בת.א. 5658-04-14 חוטא למטרה זו. מדיניות ראויה מחייבת התייחסות מחמירה של בתי המשפט לפעילות של רופאים המנכסים לעצמם תואר מומחה, שמעולם לא הוכשרו לו. מעבר להטעיה קשה של ציבור המטופלים המסתמכים על כך שהרופא אליו הופנו ואשר הוצג בפניהם כמומחה הוא אכן בעל המומחיות הנדרשת, הרי שהיעדר מומחיות פורמאלית משמעו היעדר הסמכה מתאימה – ומכאן קצרה הדרך למקרי רשלנות רפואית ונזקים מיותרים לציבור המטופלים.
