רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק ירך
נזק למטופל שנגרם במהלך ניתוח להחלפת מפרק ירך, כמו בכל ניתוח אחר, יכול להיות תוצאה של מיומנות ירודה ו/או אי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים או במילים אחרות – בשל רשלנות רפואית בניתוח.
מאחר שחוסר מקצועיות של הרופא הכירורג עלול להוביל לנזקים למנותח, ומאחר שנזקים אלו מתגלים על פי רוב בסמוך לאחר הניתוח, עיון בדוח הניתוח יגלה, על פי רוב, את סיבת הנזק. בשביל לגלות זאת, יש לפנות לייעוץ בנדון עם עורך דין הבקי בדיני הרשלנות הרפואית, על מנת שהוא יעיין ברשומות הרפואיות ויתייעץ בנושא עם רופאים מומחים עליהם הוא סומך.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים בשורות הבאות מהי רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק ירך ומהם המצבים המעלים חשד לרשלנות בניתוח מפרק ירך ומצדיקים פנייה לייעוץ משפטי עם עורך דין.
מתי ייקבע שמדובר ברשלנות בניתוח החלפת מפרק ירך ?
כירורגיית מפרק הירך מתקדמת כל הזמן. קיימות כיום שיטות מגוונות לביצוע החלפה של מפרק ירך, הן במקרים של שחיקת סחוס (ארטריטיס), הן במקרים של טראומה (כמו שבר) והן במקרים של מומים מולדים.
באופן כללי ועקרוני מקובל לחלק את שיטות הניתוח להחלפת מפרק ירך לשלוש : ניתוחי החלפת מפרק ירך בגישה אחורית-צדית, ניתוח בגישה קדמית-צדית וניתוח בגישה קדמית ישרה. לכל אחת מהגישות יתרונות וחסרונות משלה, כאשר נתוני החולה עשויים להכתיב למנתח את הגישה המתאימה יותר, לכל מקרה ומקרה. מובן כי ניסיונו של המנתח ורמת מיומנותו הם אלו שישפיעו בסופו של דבר על סיכויי ההצלחה והכישלון של הניתוח.
מבחינת הדין, מוטלת על הרופא המנתח חובה לפעול ברמת מיומנות ו/או זהירות סבירות. סטייה מהטיפול הסביר הנדרש בניתוחים אלו, תיחשב לרשלנות. במידה שהרשלנות גרמה לנזקי המטופל, ניתן לתבוע פיצויים כספיים.
החובה המשפטית המוטלת על הרופא המנתח לפעול במיומנות ובזהירות כלפי המטופל המנותח, אינה מתחילה ואינה מסתיימת בניתוח עצמו. על הרופא המנתח מוטלות חובות כבר משלב טרום הניתוח, לרבות החובה לקבל הסכמה מודעת של המטופל לניתוח, לאחר שניתנו לו מלוא ההסברים הנדרשים בדבר הטיפול המוצע עבורו, יתרונותיו וחסרונותיו, כמו גם האלטרנטיבות הקיימות לטיפול המוצע- הן הניתוחיות והן השמרניות (ככל שקיימות).
הפרת החובה לקבל הסכמה מודעת לטיפול ניתוחי של החלפת מפרק ירך, עשויה להיחשב לרשלנות רפואית, הפרת חובה חקוקה ופגיעה באוטונומיה של המטופל.
כאמור, גם לאחר הניתוח קיימת חובת זהירות של הרופא כלפי המנותח, המתבטאת, בין היתר, בחובה לעקוב אחר תלונות וסימנים העלולים ללמד על תחלואה, כגון דימום או זיהום. הפרת החובה לעשות כן, תיחשב גם היא לרשלנות רפואית בניתוח. כך למשל במקרה בו ייצגנו מטופלת שעברה ניתוח לכריתת כיס מרה, הופיעו לאחר הניתוח סימני דימום וזיהום שלא זכו למענה בזמן, והחולה נפטרה [לקריאה על המקרה לחצ/י כאן].
עורך הדין אביחי דר מסביר על רשלנות רפואית בניתוחים
"דגלים אדומים" למקרים אפשריים של רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק ירך:
בישראל לא קיימת חובת דיווח של רופאים על טעויות רפואיות שהתרחשו בטיפול הרפואי הניתן על ידם. בשל כך נדרשת עירנות גבוהה של המטופל לאפשרות כי נזקיו מהניתוח הם תוצאה של רשלנות רפואית. להלן רשימה חלקית של מקרים העשויים ללמד על רשלנות רפואית בניתוח מפרק ירך. במידה שחווית אחד מאלו לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך, המלצתנו החד משמעית היא לפנות לייעוץ עם עורך דין לרשלנות רפואית:
- שיתוק של העצב הסכיאטי או אחד מענפיו, שהופיע לאחר הניתוח.
- התרופפות המשתל שהושם בניתוח.
- ניתוח החלפת מפרק ירך שנכשל ושהצריך ניתוח נוסף.
- זיהום לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך.
- פגיעה במהלך הניתוח שהובילה לדימום וסיבוכיו.
- נזקי הרדמה כגון אירוע מוחי בניתוח החלפת מפרק ירך.
- הופעת פקקת בוורידים העמוקים (DVT) לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך.
דוגמה למקרה של רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק ירך בו טיפלנו
אל משרדנו פנתה קשישה שעברה ניתוח להחלפת מפרק ירך בבית חולים גדול במרכז הארץ. הניתוח עבר לכאורה ללא סיבוכים, אולם לאחר הניתוח הופיעה אצלה חולשה של כף רגלה- מה שנקרא בפי הרופאים "רגל שמוטה" (DROP FOOT). בדוח השחרור מהאשפוז הניתוחי צוין כי הניתוח היה תקין למעט חולשת כף רגל לאחריו. לא הייתה כל התייחסות, לא כל שכן הודאה, בפגיעה שהתרחשה בעצב מרכזי במהלך הניתוח אשר הובילה לשיתוק כף הרגל. הקשישה, באמצעות בתה שהייתה גם עירנית לאפשרות כי מדובר בנזק שלא צריך היה לקרות וגם סקפטית ביחס למדיניות "ההחרשה" של בית החולים, פנתה אלינו לבירור המקרה.
אנו דרשנו התיק הרפואי, עיינו ברשומות הרפואיות ופנינו לייעוץ עם רופא מנתח בכיר. בבירור שנערך התגלה כי במהלך הניתוח פגע הרופא המנתח באחד משורשי העצבים של הגברת (העצב הסכיאטי) שמוצאו באזור המנותח (אגן-ירך). מהבחינה המקצועית נמצא כי הרופא המנתח התרשל בכך שלא פעל לפי הוראות ניתוח זה (כפי שמופיעות בספרות המקצועית), ובתוך כך ההוראה להקפיד ולבודד העצב בתחילת הניתוח ועל ידי כך להגן עליו מפני פגיעה כזו או אחרת במהלך הניתוח. זאת לא נעשה במקרה זה וכתוצאה מכך נפגע העצב במהלך הניתוח והגברת נותרה עם שיתוק מלא של כף רגלה. היא נאלצת מאז להתהלך באמצעות מכשור ותמיכה. יצא כי "הניתוח הצליח" שכן מפרק הירך הושם במקומו אך "החולה מת" – האישה שביקשה לשפר איכות חייה הפכה נכה מוגבלת עד יומה האחרון.
בשורה התחתונה
קיימות כיום מגוון דרכים לבצע ניתוח להחלפת מפרק ירך, תהא הסיבה להחלפתו אשר תהא. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משלה, כאשר נתוני החולה הם אלו שיכתיבו למנתח את הגישה הניתוחית המתאימה בכל מקרה ומקרה.
מבחינה משפטית מוטלת על הרופא המנתח חובה לפעול בצורה מיומנת וזהירה. חובת הזהירות של המנתח כלפי המנותח מתחילה כבר בשלב טרום הניתוח, במסגרתו עליו לקבל הסכמה מודעת של החולה לניתוח המוצע, לאחר שפורטו בפניו היתרונות והסיכונים של הטיפול המוצע, כמו גם האלטרנטיבות הקיימות לטיפול המוצע (ככל שקיימות).
יש לבצע הניתוח ברמת מיומנות וזהירות סבירות, תוך שמירה על הכללים המקובלים בניתוחים מסוג זה. על המנתח מוטלת חובה גם לעקוב אחר תלונות וסימנים שמציג החולה לאחר הניתוח, ולהקדים "תרופה למכה" מקום בו מופיעים סימנים העלולים ללמד על תחלואה כתוצאה מהניתוח, כגון דימום של כלי דם או פגיעה בעצב או איבר סמוך אחר במהלך הניתוח.
ישנם שלל מצבים העלולים ללמד על רשלנות בניתוח החלפת מפרק ירך. בהיעדר חובת דיווח למטופלים על טעויות וכשלים בטיפול הניתוחי, המלצתנו החד משמעית היא לפנות לייעוץ עם עורך דין מומלץ לרשלנות רפואית בכל אותם מקרים בהם מסתיים ניתוח החלפת מפרק ירך עם נזקים למטופל. בידי עורכי הדין העוסקים בתחום זה הכלים והיכולת לברר האם מדובר ברשלנות או לא.
תקופת ההתיישנות של תביעת פיצויים בשל רשלנות רפואית בניתוח מפרק ירך היא 7 שנים מיום הניתוח ובמקרה של קטינים - עד הגיעם לגיל 25. איחור מועד ההתיישנות יוביל על פי רוב לדחיית התביעה מטעם זה
