רשלנות רפואית באבחון זיהום

לפי דיווחים בתקשורת הישראלית, אלפי ישראלים לוקים מדי שנה בזיהומים במסגרת אשפוז במוסדות רפואיים ("זיהום נוזוקומי"). מאות מהם נפטרים כתוצאה מהזיהום. אלה שבעיקר חשופים להידבקות באחד מהחיידקים השוררים דרך קבע בבתי החולים (כגון- חיידק המרסה /סטפילוקוקוס זהוב, חיידק האצינטובקטר וחיידק הקלבסיאלה), הם חולים תשושים (בעיקר זקנים וחולים בעלי מערכת חיסונית ירודה כגון חולים אונקולוגים ו/או חולי איידס), וילדים.

מלבד זיהומים בשל אשפוז בבית חולים, קיימים גורמים רבים נוספים להופעת זיהום, כגון: פצעים/שברים פתוחים, מזון מקולקל, חשיפה לסביבה מזוהמת, זיהומי עור ועוד.

המשותף לכל מקרים אלו, למעט מקרים ברי מניעה של הידבקות בחיידק בעת אשפוז בבית חולים, הוא שעצם ההידבקות אינו תולדה של רשלנות. יחד עם זאת, תהא סיבת הזיהום אשר תהא, בין אם מדובר בחולה הלוקה בזיהום בשל אשפוז בבית חולים ובין אם בחולה ש"רכש" הזיהום במסגרת הקהילה מכל סיבה שהיא, אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות במקרה של מטופל הלוקה בזיהום, עשויה להוות רשלנות המזכה בפיצוי בגין הנזקים שגרם הזיהום.

בהקשר זה חשוב להדגיש כי נודעת חשיבות רבה לאבחון מוקדם של זיהומים, והתאמת טיפול מיידי (בדרך כלל התאמת אנטיביוטיקה לפי רגישות החיידק הגורם), בטרם התפשטות החיידק אל זרם הדם, פגיעה ברקמות עמוקות והופעת ספסיס (אלח דם) – מצב מסכן חיים. ישנם תסמינים וסימנים לזיהום שצריכים להיות ידועים לכל רופא, כגון חום, מדדים מסוימים, בדיקות דם מסוימות וכו'. אם האבחון מתבצע באיחור ועקב כך לא ניתן הטיפול התרופתי המתאים בזמן, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למטופל, עד כדי מוות.

כאמור כל מקרה של איחור באבחון ובהתאמת טיפול במקרה של זיהום, שנגרם בשל אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות, עשוי להיחשב למקרה רשלנות רפואית המזכה בפיצויים. להלן רשימה חלקית של מקרים העשויים להיחשב לרשלנות באבחון זיהום:

• התעלמות מתלונות החולה העשויות ללמד על זיהום, כגון הרגשת חולשה או צמרמורות
• התעלמות ו/או פירוש שגוי של סימנים קליניים שמציג החולה העלולים ללמד על זיהום, כגון חום, ירידה במצב ההכרה ו/או הופעת פריחה על העור
• אי ביצוע צילום חזה בחשד לדלקת ריאות ו/או פענוח שגוי של הצילום
• אי לקיחת תרבית (דם, שתן, צואה, כיח, מוגלה) בנסיבות המצריכות זאת
• התעלמות מתוצאות תרבית חיובית לחיידק
• אי התאמת טיפול אנטיביוטי ספציפי לפי רגישות החיידק
• אי ביצוע ספירת דם כשמתעורר חשד למחלה זיהומית ו/או התעלמות מתוצאות חריגות בבדיקות הדם
• מתן טיפול שגוי באנטיביוטיקה בשל אבחנה שגויה של זיהום שלא קיים (טיפול אנטיביוטי מיותר עלול לגרום לאפקט הפוך של הופעת זיהום)

*מדובר ברשימה חלקית בלבד. יש לבחון כל מקרה לגופו.