שנות ה-90' של המאה הקודמת הביאו עמן בשורה גדולה בנוף החקיקה הישראלי, במה שזכה כבר לכינוי "המהפכה החוקתית". נדבכים חשובים בחקיקה זו, שלהם השלכה על נושא זכויות החולים ותביעות רשלנות רפואית, הם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק ב-1992 וחוק זכויות החולה שנחקק ב-1996. מהי ההשפעה של הוראות חוק אלו על זכויות החולה והאם ניתן לתבוע בגינן פיצוי בשל פגיעה בכבוד החולה במסגרת תביעות רשלנות רפואית ? עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וזכויות החולה
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע, בין היתר, כי "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", וכי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". כאשר מתרחשת רשלנות רפואית, ניתן לומר כי קמה גם עילת התביעה "החוקתית" בגין הפגיעה בגופו או בכבודו של האדם, או אף בחייו, במקרי מוות חלילה. יחד עם זאת, הגם שמבחינה משפטית-עיונית יכול החוק להקים עילה לתביעה בשל הפרת חובה חקוקה- החובות הקבועות בחוק היסוד- עדיין בפרקטיקה היומיומית לא נהוג להגיש תביעות רשלנות רפואית בעילה זו כשלעצמה.
השפעת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על חוק זכויות החולה
חוק זכויות החולה משנת 1996, שהוא בעל חשיבות עצומה כיום למערכת היחסים בין הרופא לחולה במדינת ישראל, נחקק על רקע האווירה "החוקתית" של אותה תקופה וכמעט בכל סעיף בו ניתן לחוש את השפעתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כך למשל, הסעיף הראשון בו, "סעיף המטרה", מגדיר כי "חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו". סעיף 5 לחוק קובע כי "מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש", ואילו סעיף 10 שלו קובע כי "מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי".
חוק זכויות החולה קבע עלי ספר זכויות רבות וחשובות הקמות לחולה, שהן, בתמונת ראי, חובות הקמות לצוות המטפל- כגון, החובה לקבל מהחולה הסכמה לטיפול הרפואי, החובה לשמור על התיעוד הרפואי וזכותו של החולה לקבל את המידע הרפואי, הזכות לסודיות רפואית ועוד.
חשוב לשים לב לסעיפים שהוזכרו לעיל ושלעתים "נשכחים" על רקע חבריהם, הסעיפים אשר עוסקים בכבודו של החולה (כנגזרת מכבוד האדם שלו). יודגש בעיקר סעיף 5, שקובע כי לטיפול הרפואי ישנו לא רק פן של איכות ומקצועיות, להן כמובן זכאי החולה, אלא גם פן של יחסי אנוש. אכן, החולה זכאי ליחס ראוי ומכבד, ולא חלילה ליחס מזלזל ומביש.
הזכות לפיצוי כספי בשל הפרת הוראות חוק זכויות החולה- היכנס/י למידע >המשמעות הפרקטית של זכות החולה לכבוד
לעתים קרובות, הרשלנות המקצועית והיחס הבלתי-אנושי ילכו יד ביד וינבעו האחד מן השני. כך למשל במקרים (שכבר הוזכרו בפסיקת בתי המשפט השונים בישראל) בהם רופאים זלזלו בתלונות של חולים, בנוסח "הכל בראש שלך", "תפסיק לדמיין" או "אני הרופא, ומה אתה כבר מבין", וכך בסופו של דבר הוחמצה האבחנה הנכונה, החולה לא קיבל טיפול ראוי ונגרם לו נזק.
יחד עם זאת, למרות המהפכה החוקתית והעלאתו על נס מאז של ערך כבוד האדם במדינת ישראל, מעטות התביעות עד היום, אם בכלל, שהעניקו פיצוי אך ורק בגין העוולה החוקתית של פגיעה בכבוד האדם, וגם אז, הפיצוי ניתן במשורה או כחלק מהפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. ואולם, לפי המגמות המסתמנות בפסיקת בתי המשפט, יש להניח שנושא זה ילך ויתפתח בשנים הקרובות ואף הפיצוי בגין פגיעה בכבוד החולה יגדל בהתאם.
דוגמה לכך היא ההגדלה העקבית של הפיצוי שניתן למטופל במקרים של פגיעה באוטונומיה– מקרה בו ניתן לחולה טיפול מבלי לקבל הסכמתו המודעת לסיכוניו, לאלטרנטיבות הקיימות וכו'. כאשר התובע איננו מצליח להוכיח כי לו היה נמסר לו המידע הנדרש, היה נמנע מקבלת הטיפול, עדיין תעמוד לו עילת תביעה בגין הפגיעה באוטונומיה שלו להחליט בעצמו על גופו.
עדות נוספת למשמעות הגוברת של זכויות החולה – בתוך כך החובה לקבל הסכמה מדעת לטיפול – היא על ידי הרחבת החובה לפרט בפני החולה על קיומן של בדיקות אלטרנטיביות לאלו שהוצעו לו, גם אם מדובר בבדיקות הניתנות לביצוע אך ורק ברפואה הפרטית, ולפעמים גם אם מדובר בבדיקות הקיימות רק בחו"ל.
חשוב לציין שהפרת הוראות חוק זכויות החולה עלולה להקים עילה לתביעה הן בשל רשלנות רפואית והן בשל הפרת חובה חקוקה.
