רשלנות בניתוח בשל מכשור לא תקין

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על הזכות לתבוע פיצויים במקרים של רשלנות בניתוח בשל מכשור לא תקין ו/או שימוש לא תקין במכשור תקין. 

החוק אינו מגדיר בצורה מפורשת כל מקרה ומקרה של רשלנות רפואית, אלא קובע בצורה כללית כי אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות בעת עיסוק במשלח יד באשר הוא, מהווה התרשלות. במקרים בהם בשל ההתרשלות נגרם למטופל נזק, ניתן לתבוע בשל כך פיצוי כספי.

בכל הקשור לשימוש במכשור לא תקין בניתוח, הרשלנות מדברת בעד עצמה. מעבר לעובדה שאי וידוא מראש שהציוד הניתוחי תקין מלמד, כעניין של הגיון בריא, על חוסר זהירות, הרי שהתנהלות שכזו מהווה גם הפרה של הנחיות חוזר מנהל רפואה במשרד הבריאות בנושא, הקובע בין היתר כי:

• באחריות כל אחד מצוות חדר הניתוח בנפרד, לוודא תקינות הציוד הנדרש לניתוח טרם הכנסתו של המטופל לחדר הניתוח.
• באחריות הרופא המנתח, בנוכחות הרופא המרדים ואחות חדר הניתוח, לוודא תקינות ציוד ההרדמה וקיום הציוד הנדרש לניתוח ותקינותו, לפני הרדמת המטופל.
• בתום הניתוח ולפני הוצאת המטופל מחדר הניתוח, על הרופא המנתח בנוכחות האחות המסתובבת, לציין בדוח הניתוחי תקלות בציוד במהלך הניתוח, באם נצפו.

על מנהל המוסד הרפואי מוטלת האחריות להוציא נהלים פנימיים מתאימים במטרה ליישם ההוראות הנ"ל.

כמו שלא יכול להיות חולק ששימוש בציוד לא תקין בניתוח מהווה רשלנות, גם שימוש לא תקין בציוד תקין בניתוח מלמד על רשלנות ברורה. בכל מקרה בו ניתן להוכיח כי נעשה שימוש לא תקין בציוד/מכשור הניתוחי, ובשל כך נגרם נזק למטופל, קמה זכות לפיצויים בגין הנזק שנגרם.

בתביעה בה טיפלנו נטען כי בשל רשלנות וחוסר זהירות במהלך ניתוח לכריתת תוספתן (אפנדקטומי) נפל חלק מכלי הניתוח (ראש הסקשן) לתוך הבטן של המטופלת – ילדה כבת 10. בשל כך נאלצו הרופאים לתור אחר החלק שנפל ולהרחיב חתכי הניתוח שהתארך עד מאוד. הילדה נותרה פגועה ועם נכות הכוללת צלקות רחבות ומכערות על פני בטנה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בכיר, פרופסור לכירורגיה, אשר קבע כי בשל רשלנות בהברגת קצה צינור השאיבה לגוף הצינור, קרתה התאונה המצערת שהותירה את הילדה עם נזק בלתי הפיך:

"אין ספק שמדובר בסיבוך שלא היה צריך לקרות והוא תוצאה ישירה של רשלנות בהברגת קצה צינור השאיבה לגוף הצינור ואי הקפדה של הצוות המנתח שלא טרח לוודא שקצה הצינור מוברג בצורה נאותה לפני שהכניסו לחלל הבטן. כתוצאה מכך, השתחרר חלק זה ונפל לחלל הבטן, דבר שהצריך בסופו של דבר את הרחבת החתך הניתוחי".

כאמור, אין חולק כי שימוש בציוד ניתוחי לא תקין, כמו גם שימוש לא תקין בציוד ניתוחי תקין, מהווים רשלנות רפואית, אולם הדרך להוכיח כי אכן כך הדבר, אינה פשוטה כלל.

אמנם קיימת חובה לתעד בדוח הניתוחי תקלות בציוד ו/או בשימוש בו, אך הפער בין הנדרש למצוי גדול ובפועל נעיד שנדיר מאוד להיתקל בדוח ניתוח הכולל הודאה בכתב כי הציוד הניתוחי ו/או השימוש בו היו לא תקינים.

מאחר שבמהלך ניתוח החולה מורדם ואינו יכול לדעת מה באמת קרה בניתוח, מאפשר החוק להוכיח רשלנות במקרים אלו על ידי ראיות נסיבתיות סטטיסטיות – למשל על ידי הוכחה שסוג הנזק שנגרם למטופל הוא מסוג הנזקים שנגרמים בשל שימוש בציוד לא תקין או שימוש לא תקין בציוד.

על כל פנים, בחינה מדוקדקת של המקרה יכולה להיעשות על ידי עורכי דין לרשלנות רפואית, והיא כוללת בין היתר התייעצות על המקרה עם מומחה רפואי מתאים. בחינה זו תסייע ברוב המקרים לדעת מה גרם לנזק של המטופל בניתוח, והאם מדובר בתוצאה של שימוש במכשור לא תקין או שימוש לא תקין במכשור תקין.

קיימת חובה לוודא תקינות ציוד חדר הניתוח מבעוד מועד.

שימוש במכשור לא תקין בניתוח, מהווה רשלנות רפואית. גם שימוש לא תקין בציוד תקין מהווה רשלנות רפואית בניתוח.

על אף החובה לתעד בדוח הניתוח ליקויים בציוד הניתוחי ו/או תקלות בשימוש בו, דוח הניתוח חסר ברוב רובם של המקרים נתונים אלו. בשל הקושי המובנה של המטופל להוכיח מה קרה בניתוח, בזמן בו היה תחת הרדמה ובתחום בו אינו בקי, מאפשר החוק לעשות שימוש בנתונים סטטיסטיים כדי לשכנע כי סוג הנזק שנגרם למטופל הוא מסוג הנזקים שנגרמים בנסיבות דומות בשל שימוש במכשור ניתוחי לא תקין ו/או שימוש לא תקין בציוד תקין.

במידה שניזוקת בניתוח, המלצתנו היא לפנות לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית כדי שיבחן האם מדובר ברשלנות רפואית בניתוח או בגזירת גורל.