תביעה נגד מציל על טביעה בים או בבריכה

הים ואף הבריכה טומנים בחובם סכנות רבות למתרחץ. בילוי תמים ביום קיץ יכול להפוך, בשנייה של חוסר תשומת לב, חס וחלילה, לסיוט, לנזק בלתי הפיך ואף למוות. בעיקר נכונים הדברים לים, שבו, לעתים קרובות, מסתתרים זרמים, מערבולות, או בורות חבויים מן העין, שגם השוחה המנוסה ביותר לא יוכל להתמודד איתם.

במקרים שבהם תאונת הטביעה יכולה הייתה להימנע אלמלא רשלנות כלשהי או הפרת חובה כלשהי של המציל בבריכה או בים, ניתן להגיש תביעה נגד המציל ונגד הרשות המקומית או המוסד שהעסיקו אותו, לשם קבלת פיצוי על נזקי הטביעה.

השאלות שאותן יהיה לבחון על מנת לדעת האם קיימת עילת תביעה הן, ראשית, מתי התרחשה הטביעה? האם היא התרחשה בשעות הרחצה, כאשר יש מציל בחוף? האם היא התרחשה בחוף מוכרז שקיימים בו שירותי הצלה?

כך למשל, באחד המקרים דחה בית המשפט תביעה שהוגשה על טביעתו בים של בחור שנכנס שיכור למים, מחוץ לשעות הרחצה.

במקרה אחר, לעומת זאת, שבו טבע מתרחץ שנכנס לים בשעות הרחצה, קיבל בית המשפט את התביעה נגד המציל ונגד העירייה שהעסיקה אותו, לאחר שהוכח שבמהלך המשמרת של שלושת המצילים שהיו בסוכה, אחד מהם ישן, בזמן שפעולות ההצלה כבר החלו ונבדקה האפשרות להגבלת רישיון בהתאם.

לעתים, גם אם הטביעה התרחשה בחוף ים שאיננו מוכרז, ניתן יהיה לטעון שהיו בחוף זה סממנים של חוף מוכרז, כגון, סוכת הצלה, מתקנים שונים וכד', שהביאו את המבקר הסביר לחשוב שקיימים שירותי הצלה בחוף, ולכן, מי שטבע בחוף זה יוכל לזכות בתביעתו.

בכל מקרה יש לבדוק גם האם היה קיים בחוף שילוט מתאים, לפי נהלי השילוט שמוציא משרד הפנים ומחייבים את כל חופי הרחצה בארץ. שילוט זה אמור לסמן היכן מתחיל ונגמר החוף המוכרז, להתריע על אזורי סכנה במים של מערבולות וכד'.

חשוב לזכור שגם אם הטביעה התרחשה בחוף מוכרז או בבריכה שבה היו מצילים, אין להתייחס לטביעה כאל "מקרה משמיים" שלא ניתן היה למניעה, ויש לבחון היטב את נסיבותיו של כל מקרה, על מנת לוודא שהמצילים פעלו כהלכה, שהיה קיים מספר מצילים מתאים בחוף או בבריכה, שהיו שילוט וסימני אזהרה מתאימים ועוד.

לשם בחינת האפשרות של הגשת תביעה נגד מציל על טביעה בים או בבריכה כדאי, אם כן, להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום, ואשר מכיר את כל החוקים, התקנות והנהלים הקשורים בנושא זה של חופי ואתרי רחצה.

שתפ/י באמצעות: